אברנית הנשר היא שרך ממשפחת האברתיים (Pteridaceae), בעל עלה מורכב שאורכו מגיע לכמה עשרות סנטימטרים. שמו של השרך העברי והלטיני מיוחס לאברה, היא נוצת התעופה של העופות. ואכן המבנה שלו מזכיר נוצה, אבל כאן מסתיים הדמיון שכן האברה של הצמח שלנו מחוברת לאדמה בריזואידים שלה והיא ארצית מאוד. המבנה המסועף של התלוס ישמש במהלך האבולוציה השראה להתפתחותם של עלים מורכבים שתכליתם הגדלת שטח הפנים.

אברה ארוכת עלים היא שרך נדיר במזרח התיכון, והיא נפוצה באזורים צפוניים לחים וקרים יותר. במקומות אחרים בעולם היא נחשבת לצמח פולש ומזיק, ויש התמחות ביצירת רעלים להשמדתו. כל כך הרבה אפשר ללמוד מהצמחים על הערך המקומי של הסלבריטאות, ובמחשבה שנייה גם על הכוח שלה.

צברי המנבגים ערוכים בפסים לאורך שולי העלעלים, והם מכוסים מעטה קרומי היוצא משפת העלעל ושומר עליהם. זו אולי רמיזה לקראת הפירות שיתפתחו בהמשך הדרך. מיקומם של הנבגים והכיסוי שלהם חשובים לרבייה, והחוקרים נעזרים בהם להגדרת המינים. ובל יקל הדבר בעיניכם, ידועים כמעט 300 מינים בסוג אברה.

בארצות משופעות מים המין שלנו, אברה ארוכת עלים, גדל גם על חומות ועל בניינים, ואצלנו על שפת הנחל, בחרכי סלע או על האדמה. זכורים לי פרטים שגדלו בנחל שרך, יובל מזרחי של נחל בצת שמנינו בו חמישה מינים של שרכים ועל כן גם זכה לשמו. אני כבר לא מבקרת שם לעיתים קרובות, ומשטר זרימת המים והשימוש בנביעות באזור עבר שינויים ותהפוכות, ומעניין אם כולם עדיין שם.

במקומות אחרים בעולם, בעיקר בחצי הצפוני של כדור הארץ, שם יש הרבה שרכים, יש שם מיוחד לראש של השרך - Fiddleheads. הוא מכיל אנטיאוקסידנטים, אומגה 3 ואומגה 6, והוא עשיר בברזל ובסיבים תזונתיים. זהו מזון חשוב בארצות קרות, שם התזונה מתבססת בעיקר על בשר, ואילו במזרח התיכון פחות, שהרי כאן אנחנו משופעים בעשבים. בארצות הצפוניות פטורים אם כן מהגדרת המין של השרך, כיוון שכל המינים טובים למאכל.

כיוון שהיא גדלה בסביבה עשירה במים, האברה מתפתחת בעיקר בחודשי הקיץ - ממרס עד אוגוסט. בתנאים טובים שעיקרם הספקה סדירה של מים צלולים השרך ממשיך ומתפתח במשך חודשים רבים, ואפילו כל השנה. כל "עלה" מחזיק מעמד שנה ואפילו יותר, וכל הזמן יש התחדשות של עלים שבראשית דרכם הם גלולים.