שני מינים של אגרוסטמה גדלים במזרח הים התיכון: אגרוסטמה עדינה (Agrostemma gracile) ואגרוסטמת השדות (Agrostemma githago). המין השני נדיר מאוד, וכפי שמעיד השם העברי זהו מין של שולי שדות מעובדים. גם במקומות אחרים בעולם, שבהם הצמח היה נפוץ, מדווחים שהוא נכחד או נפגע כתוצאה משיטות העיבוד המודרניות. התפוצה של אגרוסטמת השדות בישראל היא מקוטעת ונדירה. ידידי גבי אברהם מצא את הצמח במעגן מיכאל, אבל נראה שהאוכלוסייה נעלמה משם. יש דיווחים שהיא נמצאת בהר אביטל שברמת הגולן ובגן הבוטני בירושלים, לשם הביאו את האגרוסטמה מחו"ל, ומשם מרבים אותה. היופי של הפריחה עם הרומנטיקה של הנדירות גורמים לגנים הבוטניים להשקיע בצמח, ושם פגשתי אותו. לאחרונה הוא פולש לגינות כצמח גינון. לטבע יש דרכים משלו לשמור על הצמחים. יש דיווחים על פלישה של אגרוסטמת השדות לארצות הברית ולאוסטרליה, שם מצאו אותה בשוליים של שדות דגן; כנראה שהגיעה עם הזרעים.

השם העממי corncockle מתאר צמח דמוי צדפה שמלווה את שדות התירס. בעת הכתיבה אני תמיד מחפשת דברים מעניינים לספר על הצמחים ולא רק לתאר אותם. התיאור מופיע במגדירים והוא שימושי מאוד, ואין לי רצון לחזור עליו. במקרה של אגרוסטמה כל התיאורים מתייחסים ליופי של הצמח עם הערה על הנדירות.

עלי הכותרת הוורודים של שני המינים הופכים בהירים במרכז של האגרוסטמה העדינה, ועליהם מצוירים שלושה קווים של דרכי צוף שמובילות למרכז התפרחת. במראהו הצמח מתאים מאוד להאבקה על ידי פרפרי יום, שכן יש לו משטח נחיתה מרשים והוא גדול ועשיר בצוף. תכופות אני תוהה: צמח פרח כל כך מרשים, איך זה שהוא לא הופך להיות נפוץ יותר? התשובה היא כנראה באיזון העדין של הטבע. השקעת משאבים מרובים בפרסומת משאירה מעט משאבים לייצור זרעים. ההצלחה בטבע היא איזון בין משתנים רבים שלא כולם גלויים לנו.

על האגרוסטמה מצאתי גם אזהרות רעילות, והיא משמשת ברפואה העממית. הזרעים והעלים מכילים ספונין (Saponin), אבל בכמויות קטנות, והוא כנראה אינו נקלט בגוף. תפקידו לייצר מעט מרירות כדי למנוע מבעלי חיים להגזים באכילתו.

בני משפחת הציפורניים לרוב מתאימים למאכל. העלים של אגרוסטמת השדות נאכלים מבושלים, ונחשבים ל"אוכל של נשים" כשאין משהו אחר לאכול. ומכיוון ששני המינים נדירים, לא מצאתי את אגרוסטמת השדות אבל טעמתי עלה של אגרוסטמה עדינה. אני מקווה שזו לא פגיעה בנשיות שלא התלהבתי, על כן ההמלצה שלי היא לחפש משהו אחר, ואם אין, אז לבשל מה שיש...