שם המין של הצמח אזוביון משונן מתייחס לשפת העלה שמזכירה בלטינית ובעברית שיניים. נראה שאת השם לא נתן לצמח רופא שיניים, אלא בוטנאי. המשפחה היא משפחת השפתניים (Labiatae). הגבעול מרובע, העלים ריחניים והפרח דו-שפתני. אזוביון משונן מזכיר במראהו אזוביון דגול, אבל ללא הדגל. אצלנו הוא מין נדיר מאוד שגדל במצוקים של אבן חול בהרי אדום, מחוץ לגבולות הטריטוריאליים של מדינת ישראל, במדינת ירדן, אולם לא מחוץ לטריטוריה של הבוטנאים הישראלים. הלוואי שבכל התחומים היה שיתוף פעולה כמו בין בוטנאים ישראלים לבוטנאים שכנים.

פה ושם ניתן לפגוש אזוביון משונן גדל בגינות נוי בישראל, אך לרוב האזוביון הדגול נפוץ יותר. השם העממי שלו הוא לבנדר צרפתי (French Lavender), אם כי, גילוי נאות, הוא לא המין היחיד האוחז בכינוי השרמנטי הזה. באירופה מגדלים כמויות די גדולות של הצמח, בגינות נוי וגם בחקלאות. גבעולים ריחניים נאספים, מיובשים, ומובלים לשווקים ולמפעלים שמפיקים מהם שמן ומשתמשים בריח לייצור שמנים, קרמים, בשמים וסבונים.

שימוש נוסף בצמחי אזוביון (גם אזוביון דגול) הוא לסידורי פרחים מיובשים. הפרח הסגול והריח הטוב, בנוסף ליכולת ההשתמרות הגבוהה של הענפים, מתאימים מאוד למשימה. משתמשים באזוביון גם למילוי בתוך שקיות, מאלו ששומרים בארון כדי לרענן מצעים (הן עמידות זמן רב יותר מן הבשמים המוספים למרככי הכביסה), וכן במגירות שבהן מאחסנים לבנים. הם מפיצים ניחוח נעים ומרתיעים את העש.

בספרד מכינים מאזוביון משונן ליקרים, ואפשר גם להכין תה. תה יותר פשוט, ליקר יותר טעים... ואף שבעת הכתיבה של שורות אלו מחירי האלכוהול בישראל גבוהים מאוד עקב מיסוי גבוה, אני ממליצה על ליקר; ארומתי, קצת מריר, שפותח את מערכת הנשימה, מערכת העיכול ואולי מערכות נוספות. מומלץ אחרי האוכל ולפני הריקודים.