אזובית המדבר היא מין נפוץ יחסית באזורים הדרומיים של ישראל. המגע והריח אינם מותירים מקום לספק: היא נמנית עם משפחת השפתניים (Labiatae). בסוג כ-20 מינים ולפחות שלושה מביניהם גדלים בישראל. פירוש השם הלטיני הוא הר השמחה או שמחת ההר. השם העברי נגזר מהאזוב, והוא הרי נזכר כבר בתנ"ך. בעבר נחשבו האזוב והאזובית למינים שונים באותו סוג, אולם בעבודה סיסטמטית יסודית על הסוג (Jan H. Ietswaart) קיימת המלצה להפריד ביניהם; האזובית הוגדרה כסוג נפרד כיוון שלאזובית יש שערות בלוטיות והעלים שלה יושבים בצמוד לגבעול.

הסוג אזובית קרוב לסוג אזוב, ולעיתים קרובות השם העממי מזכיר את שמו של האזוב. באנגלית קוראים לאזובית Sweet Marjoram, ובתרגום חופשי אורגנו מתוק. הייתי קוראת לה אזוב עדין, כי הריח שלה ענוג יותר מזה של האזוב. בשני המינים מקור הריח הוא בשמנים האתריים המצויים בעלים, תכונה האופיינית למשפחה ומקורה באב קדמון משותף. כך או כך, מינים שונים של אזובית מופיעים בספרות בבריטניה החל מהמאה ה-16, ובאמריקה מראשית המאה ה-19. בנוגע לרוב המינים שמצאתי עליהם חומר, מוזכר שמקורם במזרח הים התיכון, בסוריה, באפריקה ובסיציליה.

במגדיר לצמחי ישראל מתוארים המינים שגדלים בישראל: אזובית המדבר (Origanum dayi), אזובית ירדנית (Origanum jordanicum) ואזובית סיני (Origanum isthmicum). לא קשה להקיש מהשמות על התפוצה של המינים. פרופ' אבינועם דנין שחקר את הסוג מצא והגדיר מינים נוספים, ועל פי דיווחיו יש לפחות שישה מינים שונים באזורנו. רוב המינים שלנו אנדמיים למקומותינו, שונים מהמינים האחרים הנפוצים באירופה. אגב, ואני ממליצה לתור אחרי מאמריו על האזובית, יש לו גם מאמרים מדעיים וגם עממיים, שבהם הוא מספר איך גילה את מיני האזובית החדשים למדע: אזובית רמון (Origanum ramonense) ואזובית סיני. החשד שמדובר במין שונה התעורר בשל הארומה השונה. הוא ליקט אותם כדי להכין מהם תה, והבחין שהריח שונה מעט, וכשהמשיך לבדוק גילה מין חדש למדע.

אזובית המדבר מוכנה לגדול באזורים שבהם כמות המשקעים השנתית הממוצעת נמוכה מאוד - 150-80 מ"מ גשם. יש לה העדפה לסלעי גיר, דולומיט וצור. בתחילת החורף יש לה ענפים ארוכים עם עלי חורף גדולים יחסית שנושרים לקראת הקיץ, והיא עוברת את תקופת היובש עם עלים קטנים על ענפים קצרים.

השמן האתרי המצוי באזובית מכיל תימול וקרווקרול, המשמשים להוספת ריח ולעידון סבונים, קרמים ומשקאות. התבלין הנמכר בשווקים ונקרא מיורן הוא בן הסוג, לרוב מהמין שגדל בשדות מעובדים. ברפואה העממית משמש הצמח כתרופה נוגדת רעלים וכצמח קטורת, והוא מסייע במקרה של קשיי נשימה. צמחי האזובית מתאימים בעיקר לתיבול, והם נאכלים כשהם ירוקים וגם כשהם מיובשים. ניתן להכין מהם תה, והם מתאימים להכנת רטבים, לפיזור על הפיצה ובתבשילים שונים, ובעיקר אלו המכילים רסק עגבניות. בכמה מקומות מוזכרות סגולות המרפא של הצמח, אבל אני נזהרת מאוד מהבטחות מן הסוג הזה.