אחירותם החורש שייך למשפחת הפרפרניים (Papilionaceae). הפרחים שלו גדולים וצהובים, בולטים מאוד בנוף בעיצומו של האביב ולקראת הקיץ. זהו צמח מוגן שגדל באופן טבעי בצפון הארץ, בכרמל ובגליל, אבל לא מאוד נפוץ. בשל יופיים של הפרחים קרן קיימת לישראל מרבה אותו במשתלות, והוא גם נמכר לציבור הרחב וגם נשתל בשולי דרכים ומשמש להעשרת חורשים. בהיותו צמח בר טבעי לאזור, כמות המים שהוא צורך אינה גבוהה. אין ספק שהנטיעות המכוונות מהוות זריקת עידוד חשובה לאוכלוסיות הבר המתכלות שלו.

פירוש השם הלטיני של הסוג הוא לטאטא. הוא מתהדר גם בשם עממי, על אותו בסיס: מטאטא ספרדי (Spanish Broom). בעבר הכינו מהענפים הרותמיים שלו מטאטאים. יש הערות אזהרה בדבר אכילה של העלים. היא לא מומלצת, אבל יש גם עדויות על שימוש בעלים טריים או יבשים בסדרה של תרופות לאוסף גדול של מחלות. בכל אופן, העלים קטנים, וההטמעה נעשית בעיקר בגבעולים, כך שממילא אין שם הרבה מה לאכול.

אחירותם החורש הוא מין ים תיכוני, שנפוץ גם בצפון אפריקה וגם במערב הים התיכון. למרות המראה הרותמי שלו הוא אינו מותאם לתנאי מדבר, והראיה היא הבחירה שלו לעמוד בשלכת בעונת החורף, תהליך הכרחי בארצות שבהן יורד שלג בחורף, אבל מיותר לגמרי אצלנו, כשהחורף הוא העונה שבה יורדים מרב המשקעים ועל כן היא העונה המתאימה ביותר לגידול. העמידה בשלכת מגבירה את עוצמת ההפתעה בנוף כשהאחירותם פורץ עם הפריחה הצהובה והעלווה הכהה שלו בעיצומו של האביב. זהו ללא ספק צמח עם הרבה דרמה ונוכחות.

הפרח של האחירותם גדול יחסית. גודלו עולה לעיתים על שני ס"מ והוא מהגדולים בפרחי הפרפרניים שפורחים אצלנו. המבנה הוא דמוי סירה גדולה יחסית, וכאשר חרק מגיע ליהנות מהצוף הוא עומד עליה. אם הוא גדול מספיק, הסירה נפתחת, מתפוצצת מכובד משקלו של החרק, ועשרת האבקנים שנמצאים בתוכה נרעדים ומשחררים ענן של אבקה שעוטף כמעט את כל חלקי הגוף של החרק. וכך, עטור בגרגירי אבקה ריחניים, הוא עובר להשלמת המשימה לצמח הבא.

הפרחים של אחירותם החורש הם מאוד ארומתיים. מכינים מהם מיני בשמים בהשקעה גדולה, שכן מחצי טונה פרחים מתקבלת בקושי כמות של 100 גרם בושם. כמו כן מכינים מהם ליקרים ומשקאות שונים. אנחנו נשתמש בארומה של האחירותם יותר בעדינות, ונתבל בעזרתה חומץ, נשדרג ונקשט אותו. אפשר גם לשדרג שמן זית עם ענפי אחירותם פורחים, אבל רציתי לגוון.