האטד הוא שיח קוצני מאוד, ממשפחת הסולניים (Solanaceae). בבואנו להביט בצמחייה בעיניים רעבות, משפחת הסולניים היא משפחה שיש להיזהר ממנה, שכן מינים רבים בה הם רעילים. עם זאת, המשפחה הזאת תרמה לנו כמה צמחי מאכל חשובים ביותר. ראשון בהם הוא תפוח האדמה, ואחריו הפלפלים, העגבניות, החצילים וגם הדודאים.

ארבעה מיני אטד גדלים בר בישראל, ולמרות העובדה שגובהו מגיע לפעמים עד שלושה מ', בשום מקום לא ראיתי שקוראים לו עץ כיוון שהוא חסר גזע מרכזי, וחסר כבוד. שני מיני האטד הנפוצים ביותר הם אטד ערבי (Lycium shawii) ואטד החוף (Lycium schweinfurthii). אטד קטן פרחים (Lycium depressum) ואטד אירופי (Lycium europaeum) מצויים פחות.

מלבד השימושים למאכל, ידועה משפחת הסולניים בתרופות שהיא מייצרת. מצאתי עדויות על שימושים למרפא בשורשים ובעלים, בעיקר לטיפול במיחושי בטן וגזים של תינוקות. עם זאת, העמדה שאני נוקטת כאן היא יותר להזהיר מאשר להמליץ על תרופות עממיות, בפרט אם מקורן במשפחת הסולניים. האטד הוא צמח יובשני, ומקורו של הסוג הוא בדרום הים התיכון. אצלנו הוא גדל בעיקר בחוף הים ובבתי גידול מדבריים יובשניים. באירופה, לעיתים שותלים אותו כגדר חיה. בינתיים, ועד שהצמח גדל ומסתעף, אפשר לאכול אותו.

מי שגדל בארץ התנ"ך אינו יכול לפגוש אטד ולא להיזכר במשל יותם. יותם היה בנו הצעיר של הנביא גדעון. הוא רגז מאוד כאשר שמע שתושבי שכם המליכו עליהם את אבימלך. אומנם אבימלך היה גם הוא בנו של גדעון, אבל בדרכו למלוכה רצח את 69 אחיו ורק יותם ניצל. עז רוח, הוא עלה על פסגת הר גריזים כדי לשאת את דבריו. באותם ימים היה קיץ, העונה של הפירות הבשלים. כל עצי הפרי היו עסוקים ביצירה, והיחיד שהסכים להתפנות ולמלא את התפקיד היה האטד.

וכאילו לא די לאטד בשם הרע שהוציא לו יותם, יש הטוענים שנזר הקוצים שעל ראשו של ישו גם הוא היה מענפי האטד. אין ספק, יחסי ציבור גרועים מאוד יש לצמח. כאן ננסה לשפר את התדמית שלו.

הבדואים נהגו להשתמש בו כאמצעי להכנת כתובות קעקע. באמצעות הקוצים הם חרצו את העור ומילאו את החריצים בעסיס מהעלים, שהשחיר. הנשים היו מקשטות כך את פניהן, כדי להגביר את יופיין. כיום האופנה חלפה, ויש דרכים מעודנות והגיוניות יותר להתייפות, אך במדבריות הסמוכים או ברחובות באר שבע עדיין אפשר למצוא נשים עם פנים מקועקעות בצמחי אטד, אם כי רובן רעולות פנים.

גבעולי הצמיחה הצעירה של האטד נאכלים כירק. הפירות העגלגלים נאספים גם הם ומשמשים כחטיף למאכל בשטח או לקחת הביתה, אצלנו וגם בהודו. מי שחרוץ יכול כמובן גם להכין ריבות וליקרים. כמו שגיליתי לא אחת, העלים מרירים אבל הצמיחה הצעירה נעימה לחיך. טיגנתי עם בצל וביצה, וקיבלתי ביקורת חיובית בזכות הארומה המיוחדת.