משפחת האירוסיים (Iridaceae) אינה משפחה בעלת חשיבות למאכל. הבצלים של רוב המינים חשודים כרעילים, והמוניטין של האירוסיים אינם בשל טעמם אלא בשל יופיים של הפרחים. ייתכן שהסיבות הן היסטוריות, וייתכן שהן מעשיות. לעיתים קרובות, כאשר אני פוגשת בסוג שבו מינים רבים נאכלים אבל לא אלו הגדלים במזרח התיכון, אני מעיזה ומנסה לטעום, אבל רבים מהאירוסיים חשודים כרעילים ועל כן החלטתי לא להסתכן. החלטה לא קלה, כיוון שמינים רבים של אירוסים נמצאים אצלי בתיקיית הצמחים, וכן צילומים מרהיבים שהייתי שמחה להציג.

אירוס ענף הוא צמח גבוה, שמגיע עד מטר וחצי, והגבעול שלו מסועף ורב פרחים. הוא מזכיר במידה מסוימת את אירוס הביצות, גם במופע וגם בבית הגידול העשיר במים. באירופה, במערב אסיה וגם באפריקה הוא גדל על יד נהרות שזרימתם איטית ושיוצרים ביצות. בארץ היה בעבר נפוץ יותר, אבל עם היעלמות הביצות נעלם גם הוא, וכיום הוא נדיר מאוד בישראל. כמו צמחי מים אחרים הוא מאחר בפריחה, פורח בקיץ ומבשיל זרעים בחורף.

השם העממי של אירוס ענף הוא אירוס צהוב (Yellow iris) או דגל צהוב (Yellow flag), בזכות הפריחה הראוותנית. אירוס ענף משמש כצמח גינון בשוליים של בריכות מים. הוא נחשב גם כצמח שמנקה את המים, כיוון שהוא סופח אליו מתכות כבדות מתוכם. השילוב בין יופיו לתועלת שהוא מביא גורם להשתמש בו כצמח לטיהור שפכים באגנים ירוקים.

האירוס הענף שימש כמקור השראה לסמל של בית המלוכה הצרפתי מהמאה ה-15. הוא נקרא פלר-דה-ליס ((fleur-de-lis, ומאז אומץ על ידי תרבויות רבות. הלוגו מראה את העלים הגדולים של הפרח ואת צבעם. סמל האירוס מופיע גם על מטבע השקל הישראלי, והוא גם הסמל של תנועת הצופים ושל החברה להגנת הטבע.

כל חלקי הצמח רעילים ועלולים לגרום לבחילה ולשלשולים, ועל כן הם משמשים ברפואה העממית בעיקר כסם הקאה. החלק היחיד שמתאים למאכל, למיטב ידיעתי, הוא הזרעים. הם נאכלים קלויים כתחליף לקפה ולא כמזון משביע. מכל מיני האירוס, שרובם אינם מתאימים למאכל, התפרסם האירוס הענף כמתאים להכנת משקה. הזרעים משמשים להכנת קפה נפלא, אך גם הם אינם נקיים מחששות ויש אזהרת רעילות. על כן, ההמלצה שלי היא לא לשתות הרבה ממנו. בכלל, לא כדאי לשתות הרבה קפה ועדיף לשתות תה, אם כי בעידן התחליפים כאשר אנחנו שותים תה שאינו מעלי תה וקפה שאינו מפולי קפה, אני לא יודעת מה ההבדל בין שני המשקאות.