הסוג אכילאה הוא במוצאו סוג אירופי של העולם הישן. הוא גדל גם מסביב לים התיכון באסיה, וקצת באפריקה, ובכל המקומות שפלש אליהם כשהעולם נעשה קטן יותר. אלה צמחים חזקים, עמידים יחסית, שפונים לבתי גידול ארידיים. כמעט בכל חוף ים באירופה מצאתי מין אחד או כמה מינים של אכילאה. מספר המינים הכולל בסוג הוא בסביבות 100. יש כמובן מינים שנויים במחלוקת והרבה תת-מינים. הפרחים מסודרים בקרקפות האופייניות למשפחת המורכבים (Compositae), ואלה גם כן ערוכות בתפרחות צפופות. הצבעים הנפוצים בסוג הם צהוב ולבן, אבל יש גם פרחים ורודים ואדומים. העלים לרוב אפרפרים משהו, מכוסים שערות ולעיתים גזורים. התפרחות הצבעוניות שלו ודרישותיו הצנועות מקנות לצמח מקום של כבוד בגינות הנוי.

שם הסוג אכילאה מוקדש לאכילס, גיבור מהמיתולוגיה היוונית שכאשר אימו טבלה אותו בנהר כדי להקנות לו חוסן, היא שכחה להטביל גם את עקבו. נקודת התורפה הזאת גרמה למותו כשנפצע ברגלו באחד הקרבות. כיוון שאכילס היה אנושי הוא היה חייב ללמוד ולהכיר צמחי מרפא, והאכילאה היא אחד מהצמחים שנהג להשתמש בהם. למינים רבים של אכילאה מייחסים בפולקלור העממי תכונות מרפא. ואגב, אכילס למד על צמחי מרפא מהקנטאור כיירון שחציו כידוע היה סוס. גם כיום בעלי חיים במרעה אוכלים כמויות קטנות של אכילאה, בהתאם למצאי בשטח. ותודה לברק, הסוס השלם שרכבתי עליו פעם ולימד אותי.

כמו שלעיתים קרובות קורה, המחקר המודרני בודק את התכונות הרפואיות של תרופות מסורתיות ומוצא את ההצדקה המדעית לשימוש בהן. שלושה חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים (S. Barel, R. Segal, J. Yashphe) בדקו ומצאו השפעה אנטי-בקטריאלית של שמנים שהופקו מאכילאה ערבתית. הם בדקו את השפעתם על כמה אורגניזמים, פטריות וחיידקים, וגם בודדו מתוך השמן את המרכיבים הפעילים, ובכך סלולה הדרך להמשיך ולהשתמש באכילאה למרפא.

העלים של האכילאה ריחניים מאוד, עשירים בשמנים אתריים, ועל כן רובם מתאימים להכנת תה. האכילאה הערבתית שבחרתי לטעום ממנה מלווה אדמות לס חרסיתיות בנגב, ומופיעה כעשב רע בשדות חרושים. הטרקטורים המודרניים מאיימים לגרש אותה, אבל החריש המסורתי הרדוד כמעט שלא פגע בצמחים, וגם אם פגע והשורש נחצה לשניים גדלו ממנו בשנה הבאה שני צמחים.

כאמור, המינים של האכילאה ארומתיים מאוד. הם מתאימים להכנת תה וכתוספת לסלט או לתבשיל. כמנה עיקרית טעמם עז מדיי. אני פגשתי באכילאה ערבתית במדבר. ואם בבית אני מקפידה להימנע מעודפי סוכר מטעמי משקל, הרי שבמדבר הטיעון הזה מאבד משמעות, ולעת ערב שפתנו על המדורה תה מתוק מהעלים המרירים.