מעטים הם העצים הגדולים בנוף של ארץ ישראל. אנחנו מקום של חורשים ובתות ולא של יערות. עם זאת, האלה הארץ ישראלית המשתייכת, כמובן, למשפחת האלתיים (Anacardiaceae) מגיעה לגדלים מרשימים. מספר מינים של אלות אפשר למצוא כאן, מלבד את האלה הארץ ישראלית, את אלת המסטיק (Pistacia lentiscus), את האלה האטלנטית (Pistacia atlantica), וכן את כל זני הכלאיים בין המינים השונים. האלה האטלנטית משמשת כנה לאלה האמיתית (Pistacia vera, בוטנה), ולאחר שמרכיבים אותה אפשר לגדל עליה פיסטוקים.

אבשלום, בנו יפה התואר והמחלפות של דוד, שמרד בו וגנב את לב העם ואת ליבן של הפילגשים נענש באמצעות עץ האלה. הוא רכב ביער, ושיער ראשו, שבו התגאה מעל לגבולות הטעם הטוב, נתפס בסבך האלה הגדולה. הפרדה שעליה רכב המשיכה בדרכה, והוא נשאר תלוי בין שמיים וארץ. וכך מצאו אותו לוחמי דוד והרגו אותו, כדבר הפסוק: "וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד, וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד, וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה, וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר" (שמואל ב פרק י"ח, ט).

האלה הארץ ישראלית עומדת בשלכת בחורף, תכונה גנטית שהיא הביאה איתה מארצות קרות יותר. החורף של ארץ ישראל אינו מושלג ואינו קפוא. החורף שלנו הוא העונה הטובה ביותר לגידול מכיוון שיש בו שפע של מים, ועם השנים מתקצר משך השלכת ואפשר לראות צמחים שמלבלבים יחד עם עלי השלכת האחרונים שטרם נשרו. רוב מיני העצים של מזרח הים התיכון מחליפים את העלווה במהלך השנה בלי כל כך הרבה דרמה. צבעי השלכת היפים נמצאים שם תמיד, אבל אצל רוב העלים מכסה הכלורופיל הירוק הדומיננטי את הפיגמנטים האחרים. לקראת עונת השלכת הוא מתפרק ונשאב בחזרה לצמח, ואז מתגלים לעינינו הפיגמנטים הצהובים והאדומים.

ההאבקה של הפרחים מתבצעת על ידי הרוח, וכדי למנוע הפריה עצמית הרי שחלק מהעצים נושאים פרחים אבקנים (זכריים) וחלקם נושאים פרחים נקביים. רק אלו יבשילו לפירות. האלה הארץ ישראלית (הנקבית) נושאת עליה ענף של פירות שבראשיתם הם אדומים ובהבשלתם הם תכולים. הפירות שהתפתחו מפרחים שלא הופרו נותרים אדומים לעד.

אי אפשר לעבור על יד עץ אלה בלי לומר משהו על העפצים. לכל מין של אלה העפצים האופייניים לו, עד כדי כך שאם לעיתים מהססים בהגדרת המין בוחנים אילו עפצים התפתחו עליו, חזקה על הכנימות שתקפו אותו שהן יודעות איזה הוא המין המתאים להן ביותר. העפצים נוצרים כתוצאה מעקיצה של כנימה מסוימת, שגם מטילה פנימה את הביצים שלה. כתוצאה מהעקיצה משתנה מהלך הגידול הרגיל של הצמח, והוא מפתח מעין גידול שבתוכו גדלות וניזונות הכנימות הצעירות. במקרה של אלה ארץ ישראלית מדובר בעפצים דמויי בננה.

האלה נחשבת למרכיב של ה"זעתר", אותה תערובת תבלינים שבכל מקום הכינו אותה קצת אחרת. שכנינו היוונים וגם הירדנים ערכו לשמן המופק מהאלה אנליזה, ומצאו בו מרכיבים חשובים,

כך שלא בכדי הפרי עשיר בחומצה אאולית (oleic) ובוויטמין E. פירות של אלה ארץ ישראלית נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, ולטענת החוקרים הם אחד הצמחים הקדומים ביותר שידוע לנו שנאכלו, 7,000 שנה לפנה"ס.

מזה אלפי שנים אנשים שגרים באזור אוכלים את הפירות של האלה הארץ ישראלית וגם לועסים מסטיק מהשרף שהיא מפרישה, בדומה לאלת המסטיק. השרף מופרש מהגבעולים וגם מבסיס העפצים של האלה, ובלא כל עיבוד אוספים מהעץ ולועסים אותו. הפירות של האלה מבשילים בשלהי הקיץ ובראשית הסתיו, רגע לפני שהצמח כולו עירום בשלכת. אפשר לקטוף ענף בשל ולכרסם אותם אחד אחד, אפשר לקלות את הפירות על האש (בזהירות שלא יישרפו), והכי טעים זה לשלב את פירות האלה בפיתה חמה. בעבר אפשר היה למצוא בשווקים שקים עם פירות שמישהו אסף כדי למכור, אבל (הלוואי שאתבדה) מזמן לא מצאתי פירות של אלה ארץ ישראלית למכירה. מי שירצה לטעום יהיה עליו לכתת רגליו וללקט.