אלון התבור משתייך למשפחת האלוניים (Fagaceae), כל בני המשפחה הם עצים או שיחים גבוהים. האלון הוא אחד הסוגים החשובים ביותר ביערות ומהווים את הכסות הירוקה של האזורים הממוזגים בכדור הארץ. יש לו גם חשיבות כלכלית רבה כמקור לעץ, לשעם ולחומרים שונים (לבורסקאות למשל) שמפיקים מהאלונים.

בוטנאים יזהו עצי אלון מיד על פי צורת העלים אבל קל עוד יותר לזהות את האלון על פי צורת הפרי. הפרי שנקרא בלוט, הוא אגוז בעל זרע אחד היושב בתוך ספלול מיוחד המכוסה קשקשים או שיכים. צורתם של אותם קשקשים וגודלו של הבלוט עוזרים להבחין בין המינים. על אותו עץ מוצאים תפרחות זכריות ותפרחות נקביות במקומות שונים (חד מיני, חד ביתי), הבלוט, הפרי הוא כמובן תולדה של התפרחות הנקביות.

שלושת המינים הנפוצים ביותר בארץ הם אלון מצוי (Quercus calliprinos), מין ירוק עד, שאינו עומד בשלכת והבלוטים שלו קטנים יחסית, פחות ממחצית גודלם בולט החוצה מתוך הספלול. אלון התולע (Quercus boissieri) שהוא המין המפונק ביותר ונפוץ באזורים הקרים והגשומים יותר של ישראל. השיכים על הספלול של אלון התולע הם עדינים מאוד וסימן ההיכר שלו הוא גודל הבלוט, לפחות שני שלוש מאורכו בולט מתוך הספלול. אחרון חביב הוא אלון התבור, הבלוטים שלו גדולים אך לא בולטים במיוחד, הספלול מכוסה בשיכים בעלי שיניים כפופות לאחור.

משך ההבשלה של פירות האלון על העץ הוא איטי יחסית לפירות אחרים, אצל המינים השונים התהליך לוקח לפחות שנה ממועד ההפריה. הבלוט של אלון התבור מבשיל רק בשנתו השניה, אולם למרות ההבשלה האיטית, הפירות מאבדים מהר מאוד את החיוניות שלהם. תוך מספר חודשים הם מאבדים את כושר הנביטה ואיתו את יכולתם להצמיח עצים חדשים. ההנחה האקולוגית היא שאם הזרע לא מצא אתר מתאים לנביטה הוא כבר לא ימצא. ואולי יש בכך גם תכונה טובה המאפשרת למוצלחים שמתמזל מזלם לנבוט ומנטרלת את השאר, שהרי כל עץ בוגר מייצר מאות בלוטים בשנה ואם כולם היו מצליחים לנבוט היתה כל הארץ חורשת אלונים צפופה.

אלון התבור הוא אחד העצים המרשימים הגדלים אצלנו. הוא מפתח נוף של עץ בעל גזע מרכזי המגיע עד לגובה של 15 מטרים ויוצר יער אמיתי. אלון התבור נפוץ באזורים נמוכים ויבשים יחסית של ישראל, מתחת לרום של 500 מ"מ גשם בשנה. במיוחד ברמות מנשה, בגליל התחתון ובדרום רמת הגולן. על פי עדויות, עד המאה ה-19, היו גם רוב האדמות של אזור השרון מכוסות ביער של אלון התבור, זה נשמד בשל הכריתה המואצת ובשל תנופת ההתישבות במקומות בהם גדל.

עפצים של אלון התבור נמכרים בפינת התבלינים וצמחי המרפא של הבדואים בשוק באר שבע. המוכר סרב להגיד לי בתחילה למה הם משמשים ואחרי ששאלתי שוב אמר לבטן והשאיר אותי בתחושה שהדבר האמיתי רחוק ממני. בספרות מצאתי שהוא משמש לטיפול בדלקות וחבורות בשימוש חיצוני ובעזרת קומפרסים. לא ניסיתי.

העונה המתאימה לאיסוף הבלוטים של האלון היא הסתו וראשית החורף. במצבי חרום גם המינים האחרים של האלון מתאימים למאכל אבל הבלוטים של אלון התבור הם הטעימים מכולם. אספו בלוטים טריים, ולא נגועים. הבלוטים צריכים להיות חומים (הירוקים עדיין לא בשלים) אבל רגע לפני שמתפתחים בתוכם מיני זחלים ותולעים. האלון נכנע מהר לאותם יצורים נפלאים שתפקידם להחזיר לטבע את המשאבים שנמצאים בתוך הזרעים שלא נבטו.

תהליך הקליה של הבלוטים דומה מאוד לתהליך הקליה של ערמונים. יש גם דמיון בטעם. אני קליתי אותם על מחתה במשך כרבע שעה עד שהחלו להתפוצץ (תזכרו לחרוץ אותם בסכין או לסדוק אותם באבן טרם הקליה) בשלב הזה הבלוטים קלויים, רכים וטעימים למאכל. פחות מתוקים מערמונים אבל בהחלט שווים את הזמן שהושקע בהכנה. ואם מישהו ניקלע לחורש והוא רעב, זו אחת האופציות הטובות להשביע את רעבונו.

כדי לקבל אבקת קפה, אני קלפתי את הבלוטים הקלויים וקליתי אותם במשך עוד כעשר דקות עד שהתייבשו וקיבלו גוון חום. טחנתי אותם, אפשר במטחנה ואפשר לשים אותם בשקית ניילון ולהכות באבן או בפטיש. הקפה טעים מאוד ומכיל את הארומה המיוחדת הנוצרת מקליית הבלוטים.