אליאריה שומית היא מצליב (Brassicaceae) לבן פרחים. היא צמח שחוצה גבולות, גם גיאוגרפיים וגם בתוך המין. לאליאריה השומית יש ריח חזק של שום, ועל כן היא יכולה להוות תחליף לשום כשזה חסר. התכונה הקולינרית הזאת מונצחת בשם העממי של הצמח, שהוא "חרדל שומי" (Garlic mustard). הצמח מקורו באירופה, ומשם נדד לארצות הברית. האליאריה גדלה בתת-היער במקומות מוצלים או מוצלים למחצה. היא מכסה בצפיפות שטחים נרחבים במקומות שיש בהם מספיק מים לפרנס אותה. האליאריה היא צמח דו-שנתי. בשנה הראשונה שהיא גדלה היא אוגרת חומרים ומשתלטת על השטח, ורק בשנה השנייה היא מגיעה לבגרות מינית ופורחת.

חוקרים גרמנים וחוקרים שווייצרים, מאלו שבארצותיהם האליאריה גדלה בשפע, תהו על התפקיד האקולוגי של הריח המיוחד ושל החומרים המייצרים אותו, שהרי אם הצמח משקיע אנרגיה בריח לא שגרתי למשפחה בוודאי יש בכך יתרון. הם בדקו ומצאו שהחומרים האלו פעילים כחומרים אללופטיים, המעכבים נביטה של צמחים אחרים. התכונה הכימית הזאת גם עוזרת לצמחים להשתלט על אזורי מחיה. המתחרים לא מצליחים לנבוט בבית גידולה הטבעי. האליאריה מתרבה וגדלה בצפיפות במטרה לייצר צמחים נוספים.

בשל ההתפשטות האגרסיבית שלה מחוץ לגבולות התפוצה העיקריים של המין האליארה מתוארת בעבודות רבות, בעיקר באלו שמצפון אמריקה, כמין פולש שדחק מינים מקומיים רבים מבית גידולם בתת-היער. במערב וירג'יניה אבחנו בעיות נוספות: הזחלים של הפרפר לבן הכנפיים (Pieris virginiensis) הניזונים ממצליבים החליפו את המצליבים המקומיים באליאריה שומית. מסתבר שהשינוי בדיאטה הוא לא לטובה, כיוון שהכימיקלים שבצמח פוגעים בפוריות של הביצים ומאיימים להשמיד אותו. אני מודה ומתוודה, גם אני אינני מתייחסת בידידות למינים אגרסיביים שפולשים לבתי גידול שהכרתי בצעירותי, אבל כוחות הטבע והאבולוציה חזקים מההתערבות שלנו, ובמהלך החיים על פני כדור הארץ הביאו להיעלמותם של מינים שהיו נפוצים כמו גם להופעתם של חדשים.

למאכל ולתבלין מתאימים ביותר הענפים הנושאים את הפריחה, יותר גבעולים ופחות עלים. הם טובים כחטיף לכרסם בשטח או לקצוץ לסלט, או להוסיף חיים לסנדוויץ' עם גבינה או עם חומוס. את מה שנשאר אחרי הכרסום אפשר להוסיף לסיר המתבשל, ובכך לשפר את טעמו. בארצות הברית ההמלצות לטעום מלוות באזהרה מפני האגרסיביות של הצמח, אבל בישראל זהו צמח נדיר שגדל בחרמון, בהר כחל, ואסור בקטיף. הגבעולים מתאימים לסלט, ולהכנת פסטו ורטבים. ומכיוון שפגשתי באליאריה במהלך טיול בשטח, ההמלצה הפעם היא להכנת סלט טונה מתובל באליאריה.