המקום הנכון לחפש מינים של אליסון בישראל הוא החרמון, שם גדלים כמה מינים של הצמח. כ-11 מינים גדלים בישראל, מהם נפוצים ומהם נדירים. כולם משתייכים למשפחת המצליבים (Brassicaceae), ומשום כך הם מתהדרים בארבעה עלי כותרת לבנים או צהבהבים. הפרי אליפטי, שטוח (רקוע), ולעיתים קרובות גם אחרי הבשלת הזרעים והפצתם נותרת מסגרת סגלגלה בצמוד לצמח האם.

החרמון הוא ההר הגבוה ביותר אצלנו, ועל כן הטמפרטורות נמוכות ביותר וכמעט מדי שנה הוא מכוסה שלג לתקופות ארוכות. האקלים שם הררי יובשני, לכן הבוטנאים טוענים שהחרמון הוא המקום למצוא בו צמחים שלא גדלים במקומות אחרים. הסוג אליסון אכן מותאם לתנאים יבשתיים ויובשניים. המראה הכללי של הצמח הוא לרוב אפור. הוא מוגן בשערות מיוחדות שאם נביט בהן באמצעות מגדלת או בינוקולר נראה שערות כוכביות המכסות את העלים. השערות מטילות צל ומגינות על הצמח מפני איבוד מים, וכנראה גם מפניהם של חלק מאוכלי העשבים. לעדינים שבהם, השערות הכוכביות לא נעימות והם נמנעים מאכילה. הרחקה, ולו זמנית, של אוכלי העשב תמיד משפרת את מצב האוכלוסייה.

אליסון הסלעים (Alyssum murale) הוא מין צהוב פרחים, ואותו מצאתי גדל על החרמון. לעומתו, אליסון מצוי (Alyssum strigosum), זה שפעם קראו לו אליסון זיפני, מצאתי על יד הבית, בבקעת הנדיב. ואלה רק שניים מתוך 14 מינים שמפורטים בדייקנות רבה במגדיר של צמחי ישראל. בעולם ידועים יותר מ-150 מינים. ואם אנחנו כבר מונים, אני מזכירה כאן גם את המללנית (Lobularia), סוג קרוב מאוד, בעל פירות דומים אבל מבנה אחר של שערות, ועל כן הובדל לסוג נפרד. למללנית שני נציגים בצמחיית ישראל. קל יחסית לזהות את הסוג על פי המסגרות הסגלגלות שמותיר הפרי, וקשה מאוד להגדיר את המינים, אולם זו המיומנות של המומחים. מיני אליסון שונים גדלים לרוב באירופה, באסיה ובאפריקה, אך מרב המינים הם מכאן, ים תיכוניים.

מין קרוב, אליסון לבן פרחים, שידוע יותר בשמו סלסלי כסף (Sweet alyssum), הופרד מהסוג אליסון אבל עדיין גדל בגינות. בחלוקה האחרונה שבה הפרידו בין האליסון למללנית הוגדר אליסון לבן פרחים כמין של מללנית, וגננים מקצועיים קוראים לו היום מללנית ריחנית (Lobularia maritima). נרשה לעצמנו לקרוא לו סלסלי כסף, ואז לאכול אותו. המין גדל כצמח נוי, צמח חד-שנתי עם פרחים לבנים שנובט בקלות ומשמש לכיסוי משטחים. יש המלצות להוסיף אותו לתיבול סלטים, ואם זה טוב ודאי שמיני הבר מתאימים לסלטים, רק שצריך למצוא פרטים שלא גדלו בשמורת טבע. אני התאפקתי הפעם, ואת הסלט שרציתי לאכול הכנתי מהזן התרבותי.