אלת המסטיק משתייכת למשפחת האלתיים (Anacardiaceae). המשפחה קרויה על שם הסוג, אחד החשובים במשפחה, אבל לא היחיד. עוד עצים חשובים כמו אוג הבורסקאים ואפילו המנגו ואגוז הקשיו נמנים עם משפחת האלתיים. נציגי הבר שלהם בצמחיית ישראל הם מיני האלות, שעם האלונים הם עצי הבר השולטים בנוף. אחד מסימני ההיכר של המשפחה הוא העלים המורכבים, כך אצל כל האלות וגם אצל אלת המסטיק. לאלת המסטיק מספר עלעלים זוגי ובסיסם מכונף, כאילו נותרה שארית בשולי ציר העלה. סימן השדה שלנו העוזר לזהות את המין ולזכור את השם הוא התוספת הזאת. לעיסת מסטיק היא סוג של רשלנות, ואכן מי שגזר את העלים לא עשה מלאכה מדויקת ובשוליהם נותרו התוספות.

אלת המסטיק היא שיח הגדל בחבל הים תיכוני, שלעתים מגיע לגובה של עץ אבל עדיין לרוב סבוך ויוצר צורת כרית ועל כן הבוטנאים מתקשים לקרוא לו עץ ומעדיפים שיח. הוא נפוץ מאוד, בעיקר בשל היכולת של המין לגדול גם בנישות הפחות מפנקות: הוא גדל במפנים הדרומיים ועל אדמות גירניות וחוליות, לעתים קרובות בקרבת עצי חרוב. פרופ' מיכאל זהרי הכריז עליהם כזוג קבוע וקרא לחברת הצמחים שבה הם גדלים "חברת חרוב מצוי ואלת המסטיק".

לאלת המסטיק פירות אדומים שהגוונים שלהם משתנים, אולם לעתים קרובות צבעם אדום עז. הצבע האדום אינו מעיד על התאמה למאכל אדם אלא על ליקוט על ידי ציפורים. הציפורים ידועות כחובבות של הצבע האדום. בעבר הפיקו מהחרצנים של פירות אלת המסטיק שמן לבישול. למיטב ידיעתי הם אינם ערבים למאכל כמו הפירות של האלה האטלנטית והאלה הארץ ישראלית, אבל הם משמשים לתיבול בשר ובעיקר נקניקיות.

העלים והגבעולים של אלת המסטיק מכילים ארומה מיוחדת. הארומה נובעת מהשרף של הצמח. השרף הוא חומר שהצמח מפריש כאשר הוא נפצע, ועל כן הוא מכיל חומרי דבק כדי לסתום את מקום הפציעה, וחומרים אנטיביוטיים כדי להשמיד את החיידקים והפטריות שמנסים לחדור לצמח. שרף נוצר מחומר בצמח ששמו טרפן, שכאשר הוא נחשף לאוויר הוא מתחמצן ומתקשה. במקור, העצים מפרישים את השרף כדי להגן על עצמם ואנחנו מוצאים לו שימושים נוספים. בני האדם למדו להשתמש בחומרים המצויים בשרף של העצים בכלל ושל אלת המסטיק בפרט. כבר בימים קדומים למדנו להפיק מהשרף חומרים שונים. ואגב, לא רק אנחנו אלא גם הדבורים ידועות בפרופוליס שהן מייצרות כדי לבצע עבודות תחזוקה בכוורת, ואחד המרכיבים של הפרופוליס הוא שרף עצים.

בעבר היה הערך הכלכלי של השרף גבוה יותר, והיו חורצים את העצים ומניחים למרגלותיהם כלי חרס כדי לאסוף אותו. למטרה הזאת גם גידלו את אלת המסטיק בפורטוגל ובאיטליה. לרוב השימושים שהיו לשרף מצאנו תחליפים זולים יותר - נפט וגומי, אולם עד היום הוא משמש לתיבול ולמרפא. מהשרף מכינים פודינג וממתקים, ואפילו ליקר בעל ניחוח מיוחד הקרוי mastiche. בקפריסין השכנה מוצאים שרף של אלת המסטיק בכל מכולת שכונתית, אצלנו בחנויות התבלינים המובחרות. הקפריסאיות מוסיפות לעוגות (עוגות לבנות, לא עוגות שוקולד) ולעוגיות קורט של אבקת שרף מסטיק כתושה. ניסיתי, בעת האפייה עטף ניחוח את כל הבית ונשאר בעוגות ובעוגיות. בקפריסין גם מכינים מסטיק משרף.