אמיך קוצני נמנה עם משפחת הארכוביתיים (Polygonaceae). המשפחה מתאפיינת בקרומים דקים המתפתחים במפרקי הגבעול. במשפחה גם כמה מינים של ארכובית, מהם מינים של מים ומהם מינים של קיץ. – מגוון של צמחים בני המשפחה טובים למאכל, החומעה (רוב המינים), וגם הריבס. אף על פי שצמחי הבר שלו לא מומלצים למאכל, המין התרבותי נחשב למעדן. המשפחה נפוצה בארצות הממוזגות של חצי הכדור הצפוני.

האמיך הקוצני הוא צמח חד-שנתי, צנוע, בעל עלים ירוקים ופרחים ירוקים. הוא אינו בולט בנוף, אך כל מי שדרך יחף על שרידי השלד שלו בקיץ - לא ישכח את הפירות הקוצניים שלו. תפקיד הקוצים הוא כנראה כפול - גם למנוע אכילה על ידי בעלי חיים וגם להיתפס בפרווה שלהם ולקבל "שירותי הסעה חינם". שמו העממי של האמיך הקוצני באנגלית הוא "קוץ השטן" (devil's thorn), ולא בכדי, הרבה אופניים והרבה עגלות איבדו אוויר בגללו.

מערך הפריחה של האמיך מעניין מאוד. ישנם פרחי זכר המכילים אבקנים, ופרחי נקבה המכילים שחלות ועתידים להפוך לפירות קוצניים (חד-מיני, חד-ביתי). מלבד ההפרדה המגדרית, יש גם הפרדה המתבטאת בשתי מערכות של פרחים נקביים המתפתחים לפירות, עליונים ותחתונים. בתחילת העונה נפתחות התפרחות שבחלקו התחתון של הצמח ובצמוד לשורש. הזרעים הנוצרים שם עתידים לנבוט בשנה הבאה, בדיוק באותו המקום שבו גדל צמח האם שלהם. הם אינם נפוצים למרחקים אלא שומרים על בית הגידול הקיים מתוך ההנחה האקולוגית כי המקום שבו היו תנאים טובים להתפתחות של הדור הקודם מתאים גם לדור הבא; צמח חד-שנתי עם "חשיבה" של צמח רב-שנתי. הזרעים התחתונים של הצמח מתפתחים בראשית עונת הצימוח, והם מבטיחים שהצמח יספיק לייצר זרעים גם אם לא ישרוד את כל עונת החורף והאביב. לאחר מכן מפנה הצמח את המשאבים שלו להצמחת עלים ולאגירת חומרי מזון, אשר אותם הוא שומר בשורש המעובה המתפתח מתחת לפני הקרקע. לקראת האביב מפתח הצמח עוד מחזור פריחה. הזרעים שנוצרים מהתפרחות העליונות (הרגילות) יפוצו לכל עבר, ויחפשו בתי גידול חדשים. אלו ואלו קשים וקוצניים בעת היצירה וגם בעת ההבשלה (התחתונים יותר).

אל תטעו, הפירות הקשים והקוצניים אינם מלמדים דבר על רכותם של העלים. העלים הגדולים, הרכים והטעימים הם חלומה של כל עז, וגם של חלק מעקרות הבית. ברוך צ'יזיק בהוצאה מיוחדת של אוצר הצמחים בחוברת שעניינה ירקות שדה (1938, 60 מא"י) התייחס לאמיך כירק מאכל. צ'יזיק מתאר את סגולותיו של הצמח ואת מחזור החיים שלו, והוא גם מזהה את האמיך עם הכריכין, על פי מדרש רבה לויקרא ט"ו: "משל לגינת ירק שהמעין לתוכה, כל זמן שהמעין לתוכה היא עושה כריכין". על הנמשל אני לא רוצה לדבר...

צ'יזיק מספר שמקובל לבשל את העלים בקדרה יחד עם עדשים. לעלים יש ארומה חמצמצה ועל כן הם תוספת רצויה לסלט או לתבשילי בשר. הזכרנו כבר קודם את השורשים: הם עבים ושיפודיים ומזכירים גזר. גם הם טובים למאכל, בעיקר בצמח הצעיר, טרם "בזבז" את כל אונו על יצירת פרחים ופירות. אנחנו נתפנק הפעם בממולאים.

את עלי האמיך אפשר לאסוף בשדה גם בצפון הארץ וגם בדרומה, הוא אינו צמח מוגן והוא נפוץ למדיי. לעתים רחוקות אפשר למצוא את העלים בשווקים. המתכון כולל שני חלקים: בצק ומלית. המהדרין יכינו את שניהם, האחרים יכולים לקנות בצק עלים או בצק פילו, להפשיר אותו ולחסוך זמן ובלגאן במטבח.