אספסת זעירה היא אכן קטנת פרחים. היא מתהדרת בפרחים זעירים שכל גודלם מילימטרים ספורים, אבל אל דאגה, הם מאוגדים לתפרחת של עשרות פרחים ועל כן המאביקים מגיעים אליהם ומאתרים אותם בשדה ללא כל קושי, חיסכון שנובע מהשותפות בקומונה. גם אם הם קטנים רואים בפרחים בבירור את המבנה האופייני של פרחי משפחת הפרפרניים (Papilionaceae). אולי משום קטנותם של הפרחים התרמיל של האספסת הזעירה מכיל זרע יחיד, על כן קשה להבחין במבנה המסולל של הפרי, שלרוב הוא סימן ההיכר המובהק ביותר של הסוג. במקרה הזה קשה לזהות את הקשר לאספסת, ואפשר לטעות ולחשוב שהאספסת הזעירה היא דבשה. מי יודע? אולי ככה התחילה ההתפצלות של הדבשה מהאספסת או מאב קדמון אחר משותף...

בסוג אספסת מינים רבים בישראל. מתוך יותר מ-20 מינים הגדלים בר בטבע, כמעט כולם חד-שנתיים. האספסת הזעירה מיוחדת במקצב החיים שלה שאינו קבוע. לעיתים היא חד-שנתית, דו-שנתית או רב-שנתית. למין יכולת טובה להתאים את עצמו לתנאי הסביבה ולהאריך את משך החיים של הפרט. מן הצדק להזכיר שחלק מהמינים התרבותיים גם הם רב-שנתיים, וזו אחת התכונות שגורמות לחקלאים לזרוע אותם.

הצמחים הצעירים של האספסת הזעירה, וכמותם גם הזרעים, נאספים. אוכלים בעיקר את העלים הצעירים, רגע אחרי שעישבו אותם מפאת גינת הירק ורגע לפני שהבשילו ירקות החורף, ואת הזרעים אוכלים עם תום עונת הגידולים. כדי להכין את החלקה לעונת עיבוד נוספת וכדי להקטין את הפצת הזרעים, עוקרים את שרידי הצמח היבשים. אפשר להתייעל ולשים את הצמחים היבשים על ברזנט או ניילון או סדין ישן, לדרוך על זה כדי שהזרעים יצאו מהתרמילים, ואז לאסוף אותם מתחתית הבד. היתרון של הזרעים הוא שהם נשמרים זמן רב ואפשר יהיה לבשל אותם גם בעונת הקיץ היבשה, שהרי בחורף לא חסרים עשבים שאפשר ללקט. אני מביאה מתכון לדייסה. הבישול ארוך, ואפשר לקצר אותו אם משרים את הזרעים. מתאים לערב חורף על יד האח.