האקינוס הריחני הוא מין ורוד פרחים ממשפחת השפתניים (Labiatae). משפחת השפתניים מזוהה אצלנו על פי מבנה הפרח, אולם היא "משפחה טובה" שהדמיון בין בניה מתבטא לא רק במבנה הפרח אלא גם בתכונות אחרות: מינים רבים הם ורודים או סגולים, אם כי יש גם לבנים וצהובים, והגבעול הוא לרוב בחתך מרובע ולא עגול כמו אצל רוב הצמחים. מי שמודד אותם במיקרוסקופ יכול לראות שיש דמיון גם בצורתם של גרגירי האבקה ובחומרים הריחניים הנפוצים במשפחה, מקור לבשמים ולתבלינים.

האקינוס הריחני נפוץ יותר בהרים שמסביבנו, בהרי החרמון ובהרי עמון שבמדינת ירדן, אבל הוא גדל גם בגליל וגם בהרי יהודה. בשני המקומות הללו הוא מוגדר כמין נדיר. החוויה הזאת מוכרת לבוטנאים: לעיתים מין של צמח שמוגדר כנדיר, שבעבורו עולים במיוחד להר גבוה כיוון שהוא אמור לפרוח שם, מתגלה כנפוץ מאוד באזורים אחרים של העולם; סוג של התרגשות שחולפת מהר.

מינים רבים מהשפתניים, והאקינוס הריחני ביניהם, הם בעלי תרכובות ארומתיות בעלים. גם הפרחים ריחניים, אולם רוב הבשמים מתרכזים בבלוטות מיוחדות המתפתחות באפידרמיס של העלים. ידידי אילן טל מכפר יהושע אסף בחרמון זרעים של אקינוס ריחני, וזרע אותם בגן צמחי ארץ ישראל שלו. הוא קיבל ערוגה צפופה של עלים עגולים וריחניים. אין לדעת אם זה בזכות הידיים הירוקות שלו או שיש כאן פוטנציאל לצמח תבלין חדש שיציף את העולם. הטבחים כל הזמן מחפשים המצאות וחידושים, אך לפעמים הישנים הם הטובים ביותר. הריח שנודף מהעלים מתחזק עם הזמן, ועם התבגרותם הם מצליחים לאסוף עוד ועוד שמנים ולאגור אותם בתאים. במקביל, העלים נעשים דלילים וקשיחים, ועל כן הם פחות אטרקטיביים להרביבורים ויותר קשים לאיסוף.

העלים משמשים כתבלין, עם שעועית ובתבשילי קדירה אחרים שמכילים אולי בשר ואולי הפתעות אחרות. אף על פי שבכמה מקומות צוין שעקרות הבית מעדיפות תבלינים אחרים כגון אזוב, אני מוצאת שהאקינוס עושה את העבודה. באחד הביקורים שלי בסיציליה אירח אותי בביתו פרופ' ג'קונה, מומחה לאצות. המומחיות של אשתו הייתה להכין כל יום רוטב אחר לפסטה.