ארכובית החוף נמנית עם משפחת הארכוביתיים (Polygonaceae). כמו מינים רבים של צמחי חוף, היא מצויה במקומות רבים בעולם בחופי ים, מסביב לים התיכון ובחופים אחרים. זו תמיד חוויה מיוחדת לנחות על האי בארץ זרה, למשל ביוון, לבוא מהים בקיאקים, רעבים ועייפים, ולהתחיל לבשל. אם יש או אין מספיק אוכל החבר'ה מבקשים ממני להביא משהו מהטבע לטובת התבשיל, ואכן אני תמיד מצליחה למצוא צמח מוכר שאפשר לאכול אותו, לעיתים קורנית ולעיתים ארכובית.

בישראל ארכובית החוף מוכרזת כצמח שמצוי בסכנת הכחדה, כיוון שבית הגידול שלה עצמו בסכנת הכחדה. הערך הנדל"ני של הקרקעות בחופי ישראל גבוה וגם המקומות השמורים, חופי הים המוכרזים, סובלים מלחץ רעייה חזק של קייטנים ומבקרים שמסתובבים בחוף, דורסים ורומסים מבלי לדעת את ערכם של הצמחים שמתחת לרגליהם. אני פגשתי לראשונה את ארכובית החוף בגן בוטני שממוקם בחוף, בקיבוץ געש, וזו הזדמנות להסיר את הכובע בפני אותם גננים מופלאים שמקדישים משאבים וזיעה כדי לתת לצמחים הנכחדים עוד סיכוי להתקיים. לאחר שהכרתי את הצמח בגן מצאתי אותו גם בשמורת ים וחוף שמדרום לחיפה, ובאזור שבי ציון ושפך נחל כזיב. היא בוודאי מופיעה בעוד מקומות, עלינו רק לחדד את העיניים. מינים רבים חדלו להיות נדירים כשרבו העיניים המחפשות אותם.

ארכובית החוף היא אפרפרה וזוחלת על החולות, מנסה לתפוס שטחים שמהם תאסוף מים, ואולי מנסה לא להתבלט. אף על שהמין נדיר אצלנו, אין מה לדאוג, כיוון שהוא גדל במקומות נוספים בעולם. בעבר מצאתי שהעלים שימשו לטיפול בכוויות, שימוש מודרני יותר נעשה במין כצמח אינדיקטור לזיהוי שינויי אקלים. מכיוון שהוא גדל בחוף ומצוי בקרבת בתי גידול עשירים במים באירופה, הרי שהחדירה שלו מהחוף והרחבת התפוצה שלו לעבר היבשת יכולות לרמז על התייבשות, כיוון שאז הוא קונה לו יתרון מסוים על הצמחים המקומיים.

כמו שהזכרתי, העלים של הארכובית נאכלים, אבל הם לא בעלי חשיבות רבה, הן בשל הטעם התפל והן כיוון שחלקם נושרים בעונת הקיץ ומותירים את הגבעול למלא את תפקידם הקלאסי לייצר סוכרים לטובת הצמח. ארכובית החוף היא קצת דהויה, בגלל השערות שמכסות את העלה, ועל כן בחרתי להכין ממנה מרק. עדיפות כמובן לעלים בראשית עונת הצמיחה, אולם אפשר לאכול אותם כל השנה. לעיתים הגבעולים נשארים קשים גם אחרי הבישול, ועלינו לבחור אם להשקיע מאמצים בתלישת העלים טרם הבישול או ביריקת הגבעולים לאחריו.