ארכובית חרמונית היא עבור הישראלים מין נדיר שגדל בחרמון מעל לרום של 1,000 מ', לרוב באזורים עשירים בחנקן, כמו למשל בשוליים של מכלאות צאן. באנטוליה שבטורקיה זהו אחד הצמחים הנפוצים ביותר, שם הוא נחשב לאחד ממבשרי האביב. זהו צמח נמוך, רב-שנתי, בעל עלים ירוקים כהים ופרחים של ארכובית במפרקים. מן המפורסמות הוא שהבוטנאים מתרגשים מאוד מצמחים נדירים, ועל כן בוטנאים ישראלים מתרגשים ממנו בכל העולם. במקומות צפוניים, רטובים וגבוהים יותר, הוא צמח נפוץ מאוד, אחד ממיני הארכובית הנפוצים ביותר וגם הנאכלים ביותר, והוא ממשפחת הארכוביתיים (Polygonaceae) כמובן. השם ארכובית חרמונית הוא כמובן מקומי. את השם המדעי של המין טבע בשנת 1926 קרל דניאל פרידריך, פרופסור שווייצרי שהתמחה בארכוביתיים, ופירוש השם הלטיני (cognatum) הוא כנראה - קרוב או מקושר, אולי בשל הצפיפות של הפרחים. התפוצה העולמית של הארכובית החרמונית היא בעיקר באסיה ובאירופה, על הרים גבוהים שיש שם בשפע. השם העממי של הצמח לקוח מטורקית (madimak), ולפעמים הוא נקרא צמח הברכיים (knotweed).

מלבד החשיבות של הארכובית החרמונית כצמח פולקלור, שכן הוא נאכל ברוב המקומות שבהם הוא גדל, יש הרבה עבודות מחקר ומאמרים בספרות המקצועית שהוקדשו למין. במאמר שפורסם בשנת 2003 בעיתון שעוסק באופן מדעי במזון ובחקלאות, סופר שחוקרים טורקים בדקו את תכולת האנטיאוקסידנטים בארכובית החרמונית, ובאמת מצאו ריכוזים גבוהים, בעיקר בתמצית מימית של העלים. על כן גם ההמלצה שלי הפעם היא לכיוון של מרק. מי שיחפש ימצא עבודות נוספות שעוסקות בתכונות הכימיות והגנטיות של הארכובית החרמונית. ואגב, גם ברפואה הסינית היא מומלצת לאנשים מבוגרים שמרגישים ירידה בחיוניות שלהם.

באזורים שונים של טורקיה ארכובית חרמונית משמשת למאכל, כתוספת למרק, מבושלת עם ביצים, לפעמים משלבים עלים טריים בסלט, ולפעמים ממלאים בהם בצק, כל אזור והמתכון האופייני לו. לעיתים מכינים מעין דייסה ירוקה שמוגשת עם גבינת צאן. יש כאלה שמייבשים את העלים ומאחסנים אותם לחורף. אפשר להכין מהעלים היבשים פודינג, פשוט מבשלים אותם עם חלב. מקובל לייחס לצמח הרבה תכונות מרפא, גם לתבשיל שמכינים ממנו, ובעיקר לתה מהעלים שטוב נגד דלקת במערכת העיכול ונגד שלשולים.