ארכובית צרת עלים היא מין חד-שנתי ממשפחת הארכוביתיים (Polygonaceae). אצלנו ההופעה שלה נדירה. בעבר היא תוארה מבתי גידול מופרעים בעמק החולה, אבל לאחרונה גם משולי מדרכות בערים. במקומות אחרים בעולם המין נפוץ יותר, ולעיתים הוא יוצר קשיים לחקלאים בתוך השדות ובשוליהם. ישראל היא גבול התפוצה הדרומי שלה, והיא עולה באירופה עד סיביר ומזרחה לאסיה, ומשם הגיעה גם לאמריקה. המראה הכללי של הצמח דומה מאוד לזה של הארכובית השבטבטית. יש הבדל בצורה של האגוזיות (הפרי) והפרחים בהירים יותר, סימן שדה לא מספק להגדרה בטוחה, וצריך להמתין להבשלת הזרעים. ההגדרה חשובה לבוטנאים, אך פחות חשובה למי שרעב. ההתאמה לאכילה דומה במינים הקרובים של הארכובית.

הפריחה מופיעה לקראת הקיץ ועד הסתיו, והיא מתאפיינת בפרחים קטנים שמצויים במפרקים. הפרחים דו-מיניים, מפרישים צוף ומכילים אבקה. ההאבקה נעשית על ידי חרקים, ואם אין ברירה מתקיימת הפריה עצמית. ייצור הזרעים של הצמח יעיל ביותר, והוא יכול להגיע עד ליותר מ-4,000 זרעים בעונת גידול אחת (מישהו אחר ספר, לא אני). הזרעים נפוצים בדרכים רבות, נעזרים בכל מה שמצוי בסביבה: על ידי הרוח, על ידי המים ובעזרת בעלי חיים גדולים וקטנים. ציפורי שיר מלקטות אותם ופרות מלחכות את העלים. כל אחד מאלו מפזר את הזרעים במהלך האכילה, וכמובן גם אנחנו, בני האדם, מפיצים את הזרעים, כשאנחנו אוכלים, עוקרים, זורקים או מסיעים מארץ לארץ.

לזרעים של ארכובית צרת עלים כושר קיום ארוך טווח. עבודה אחת הראתה שאחרי שנתיים עשרה אחוזים מהזרעים נותרו בקרקע, ועבודה אחרת מאלסקה הראתה שנשארו בשדה זרעים בעלי כושר נביטה גם אחרי 50 שנה. פיזור הנביטה של אוכלוסיית הזרעים חשוב מאוד לצמחים חד-שנתיים, כדי שבשנה-שנתיים שחונות לא תושמד האוכלוסייה ותוכל להתחדש מזרעים שנמצאים במאגר הקרקע. אני מניחה שגם מינים אחרים של ארכובית מראים עמידות דומה, אבל הם לא זכו למחקרים שבדקו זאת. ייתכן שהסיבה למחקרים שהוקדשו לארכובית צרת עלים בעולם היא השימוש הנרחב בצמח בעבר, הן למרפא והן למאכל, ולאחריו הבעיות שהוא יוצר כיום בשולי שדות. אין ספק שזה צמח נוח למחקר שיכול להתאים גם לעבודות של תלמידים.

העלים והזרעים של ארכובית צרת עלים נאכלים. קל יחסית לאסוף את הזרעים הבשלים מהתפרחת ביד קמוצה. אם יש במה, טוחנים את הזרעים לקמח, ואם לא - אז מבשלים אותם בישול ארוך עד שהם מתרככים. הארכובית משמשת כעשב קדירה, להכנת מרקים ולמילוי בצקים. בווייטנאם היא פופולרית כתוספת למרק.