ארכובית שבטבטית היא אחד ממיני הארכובית הנפוצים ביותר בישראל. היא נמנית עם משפחת הארכוביתיים (Polygonaceae), ועם הסקציה היובשנית של הסוג ארכובית. הגבעול של הארכובית, כדרכם של גבעולים, עשוי פרקים פרקים, ובכל מפרק יש קרום שקוף שעוזר לזהות את המשפחה. הוא מצוי אצל כל בני המשפחה. מראה הקרום שעל המפרק מזכיר ברכיים, ובזמנו קראו לארכובית רב ברך. שם המין שבטבטית, בעברית ובלטינית (equisetiforme), ניתן לה על צורתו המסתעפת של הצמח המזכירה שבטבט שהוא דל בעלים וגבעוליו ירוקים.

ארכובית שבטבטית היא צמח רב-שנתי, שפורח כמעט כל השנה בהרבה פרחים, ורודים ולבנים, עדינים מאוד. הארכובית מואבקת בעיקר על ידי דבורים סוליטריות קטנות, במשך כל שעות היום. במהלך הפריחה עלי הכותרת משנים את צבעם מוורוד בתחילתה ללבן בסופה. צבע הפרח משמש מעין אינדיקטור לכמות הצוף הזמינה ולמידת העניין שלו בביקורים נוספים של מאביקים. במסגרת התקשורת ההדדית הדבורים לומדות להעדיף את הפרחים הוורודים ומרבות לבקר אותם.

מין קרוב, ארכובית ארץ ישראלית (Polygonum palaestinum), שגם הוא רב-שנתי ודומה מאוד לארכובית השבטבטית, הוגדר כמין ייחודי לישראל. הוא ניכר בעיקר במופע השונה של הצמח, שהוא בעל גבעולים זקופים יותר ושרועים פחות. יש הטוענים שנחפזנו ומדובר באקוטיפ, תת-מין של הארכובית השבטבטית, אבל היות שהארכובות השבטבטית גדלה כמעט בכל אזורי הארץ צפוי שיתחילו להתפתח ממנה זנים מקומיים.

כיוון שמדובר בצמח נפוץ ביותר, נעשו ניסיונות למצוא אותו בתנ"ך. יש הסוברים שהצמח "אבוב הרועים", המופיע במסכת שבת - "אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוב רועה" (שבת י"ד, ג) - מזוהה עם הארכובית השבטבטית, לפי שעלי הלוואי של הצמח דומים לאותו חליל שניגנו בו בבית המקדש. ויש המזהים את אבוב הרועים עם הארכובית בגלל דמיון עלי הלוואי ל'אבוב של קלאין", שאבותינו קלו בתוכו גרעיני חיטה (כלים ב, ג). מצאתי התייחסות זו בספרות, ואיני יודעת על מה היא מבוססת.

מלבד שימושים שונים למרפא השתמשו בעבר בצמחי הארכובית לקליעת מחצלות וסלים. הגבעולים החזקים והגמישים שמכילים כמות קטנה יחסית של נוזלים ומעט עלים ממש מבקשים שיקלעו מהם. גם אני ניסיתי והצלחתי, ואני מזמינה את הקוראים שגם בסביבתם גדלה ארכובית שבטבטית למצוא רגע של פנאי ולקלוע. הצמח אינו מוגן, ומותר לקטוף ממנו כמה שרוצים.

החשיבות של הארכובית השבטבטית כצמח מאכל היא לא רבה, אולם אחת הסיבות שכללתי אותה בספר היא העובדה שמדובר בצמח נפוץ מאוד, אחד הנפוצים ביותר כל השנה, ועל כן חשוב להכיר אותו. אפשר לבשל, אבל הפעם הסתפקתי באיסוף עלים לתה.