האשחר הארץ ישראלי נמנה עם סדרת האשחרניים, שהיא סדרה המאופיינת בעצים או שיחים בעלי פרחים קטנים, שלעיתים הם חסרי עלי כותרת. בסדרה שתי משפחות: משפחת האשחריים (Rhamnaceae) ומשפחת הגפניים (Vitaceae). השחלה של הפרח היא תחתית או תחתית למחצה, וכל עלה שחלה מכיל זרע אחד. כולנו מכירים את המבנה הזה מענבי המאכל, ועכשיו גם מהאשחרים. במשפחת האשחרים שני שבטים: שבט האשחריים ושבט השיזפיים. השם אשחר, כמו גם השם הערבי סוויד, מרמז על צבעם השחור של הגבעולים ושל הפירות. קצות הענפים של אשחר ארץ ישראלי מסתיימים בקוצים חדים. הקוצים, אגב, מתאימים לשמש כקסמי שיניים, הם אינם נשברים.

אשחר ארץ ישראלי הוא צמח קוצני, ירוק-עד. הקוצים עוזרים לו להתמודד נגד עיזים חמדניות, ועל כן נוכחות רבה שלו בשטח מלמדת על לחץ רעייה גבוה. גם אחרי שהעיזים הולכות, נשארים שיחי האשחר עוד עשרות שנים. לרוב האשחר מופיע בנוף ככרית קוצים, ולעיתים בצורת עץ בעל גזע יחיד או כמה גזעים.

העלים של האשחר קטנים ומוארכים, מתרחבים משהו. הפריחה בחודשי האביב, והיא אינה מושכת תשומת לב מיוחדת בצבעוניות שלה. הפרחים ירקרקים אבל עשירים בצוף. הפירות מבשילים באמצע הקיץ. מהם נוצר פרי עסיסי, ענבה קטנה, שצבעה ירוק ואחר כך אדום עם כתמי צבע שחורים. הפרי הבשל מכיל שני זרעים גדולים יחסית. הצבעוניות של הפרי - ירוק-אדום-שחור, היא במסגרת התקשורת הקבועה של יצרני הפירות עם הציפורים, ומוצאים אותה במינים רבים (למשל פטל או תות עץ). יש סדר ואי אפשר לבלבל את העופות עם מערכת צבעים חדשה לכל פרי.

הפירות של האשחר צמודים לגבעולים הקוצניים, והם בעלי עוקץ קצר. אף על פי שהיינו שלושה, מלאכת האיסוף נמשכה שעה ארוכה. לאט לאט השתכללנו ולמדנו לאסוף את הפירות הבשלים בשתי ידיים. יד אחת מדגדגת אותם בעדינות ומורידה מהגבעול, והשנייה קולטת את הפירות הבשלים מלמטה. הבנו היטב למה צריך הרבה ילדים, אבל מלאכת הליקוט היא כל כך שורשית ומרתקת שהמשכנו ואספנו כמות שהספיקה לנו להכנת צנצנת ריבה.

את הפירות האדומים ניתן לאכול כפי שהם, אך הם עדיין קצת מרים, תלוי כמה אתם רעבים. הפירות השחורים טעימים ומתוקים, ובעבר שימשו גם להפקת צבע סגול. הפירות, וכנראה שגם משרה מהעלים – טובים נגד עצירות. כמו הרבה פירות הנאכלים על ידי ציפורים, כגון שזיפים וחמוציות, הם מונעי עצירות. אולי כדי להבטיח שהציפורים יקיימו את חלקן בהתחייבות מול הצמחים. אלה נותנים פירות טעימים ובתמורה מצפים שיפיצו את הזרעים שלהם.

המתכון להכנת ריבות במיקרוגל הוא מידידי יוסקה המאירי. יוסקה הוא אחד מרוקחי הריבות הטובים ביותר בעמק יזרעאל, וזה אזור עם תחרות רבה בתחום. הריבה המתקבלת היא בצבע אדום-סגול לוהט, מתוקה וארומתית, נפלאה ל"לחם בריבה" של שעה ארבע אחר הצהריים. אפשר לבשל בדרך הקלאסית בסיר על האש, אבל לכמויות קטנות עדיף המיקרוגל כדי שלא לחרוך את הסיר.