הבאשן המחומש, או בשמו העממי הבאשן העכבישי (Spider plant), הוא מין פולש שזה מקרוב בא. תצפיות ספורות שלו מגוש דן, צהלה ונחל פולג מפארות את אתר המינים החדשים בישראל. לא ברור אם הוא נחת היישר בתל אביב או ששם גרים שני אלו שמצאו אותו ראשונים.

זהו צמח חד-שנתי בעל תפרחת לבנה-ורודה, מרשימה למדיי, שמצטרף לשלושה מינים של באשן הידועים מישראל: באשן תלתני (Cleome amblyocarpa), בעל פרחים אדומים-צהובים; באשן עגול-עלים (Cleome droserifolia), שיח נמוך שלו פרחים קטנים בצהוב סגול; באשן תמים (Cleome Arabica). לכולם ריח אופייני עז אף על פי שיש החולקים על התואר באשן ומחבבים אותו. הריח מלווה בטעם לוואי, ומכאן פירוש השם וחוסר ההתאמה שלהם למאכל. המין היחיד שידוע עליו שהוא נאכל הוא הבאשן העכבישי. מין זה נבדל משאר מיני הבאשן בהיות אבקניו נישאים על גבעולון מיוחד המכונה אנדרופור, אבל כמוהו מתייחס למשפחת הצלפיים. ייתכן שהאבקנים הנישאים הם שמתאימים אותו להאבקה על ידי נמלים. הוא גדל בעיקר בצל ובבתי גידול מופרעים, והזרעים קטנים ומופצים על ידי הרוח. הוא מתאים גם כצמח נוי.

צמח העכביש קוראים לו באפריקה, שם הוא גדל באזורים שמקבלים יותר מ-500 מ"מ גשם בשנה. אוכלים אותו שם בקדירה, עם עשבים נוספים כדי להיפטר מהמרירות הקלה שלו. בנפאל הוא גדל בגובה שמעל 300 מ' מעל פני הים, שם משתמשים בצמח ובשורש למטרות מרפא, ולא ידוע לי אם הוא נאכל. נראה שהמקור של הצמח הוא באפריקה, אבל כיום התפוצה רחבת היקף. במקומות רבים בעולם הוא נחשב לצמח פולש - באמריקה, באוסטרליה וכאמור גם אצלנו.

בשווקים של טנזניה אפשר למצוא לעיתים צמחים של באשן עכבישי שנמכרים בפינת השוק, אבל לא בכמויות גדולות, כיוון שגם שם לא מגדלים אותו באופן מסודר כגידול חקלאי אלא רק מלקטים. הוא מכיל ברזל, מגנזיום ומעט ניקוטין. כך או אחרת, מייחסים לו תכונות מרפא והשפעה טובה על הדם שכידוע הוא אדום גם באפריקה.

את המוצרים לתבשיל אפשר למצוא בשווקים של אפריקה. אפשר לפצח אגוז, אבל אני השתמשתי בחלב קוקוס מקופסה.