פרחי הבבונג שייכים למשפחת המורכבים (Compositae); אי אפשר לטעות בהם. שני מינים גדלים בר בארץ, ולפעמים גם מגדלים אותם בתרבות: בבונג זהוב (Matricaria aurea), שכל הפרחים שלו צהובים, ובבונג דו-גוני, הוא הקמומיל (Matricaria recutita, Matricaria chamomilla), שבאירופה קוראים לו בבונג גרמני. יש לו פרחים לשוניים לבנים ופרחים צינוריים צהובים. הוא פחות נפוץ בבר, ויותר נפוץ בתרבות. הבבונג הזהוב נפוץ יותר אצלנו, אבל הבבונג הדו-גוני נפוץ יותר בעולם. הסוג בבונג הוא רב מוניטין בעולם. כמעט כל המינים שלו הם בעלי סגולות כימיות דומות. הם משמשים למרפא, אבל גם אנשים בריאים שותים תה בבונג.

ברוב המקומות ממליצים על התפרחות, אם כי אני משתמשת גם בעלים לתה. העלים של הבבונג גזורים וריחניים. מלבד הריח, אין לי סימן שדה טוב שלפיו תוכלו להבדיל בין צמחי הבבונג למינים אחרים מהמשפחה. הקחוון דומה מאוד לבבונג הדו-גוני, אך אין מה להשוות את הריח. סימן ההיכר הטוב ביותר הוא ריח התפוחים, אולם קצרו המילים מלתאר ריחות. אחד המרצים שלי הבטיח לנו בזמנו פרס נובל אם נמציא מכשיר שמודד ריחות. למיטב ידיעתי איש עדיין לא קטף אותו.

הבבונג מתואר בהרבה מאוד רשימות שמהללות את סגולות המרפא שלו. אזכיר רק סגולה אחת, שאימא שלי סיפרה לי עליה. בהיותה כחולת עיניים סבלה מדלקות חוזרות בעיניה כשהייתה ילדה. ההורים היו לוקחים אותה למרפאה (בבאר טוביה של תחילת המאה ה-20), שם היו מקבלים מהחובשת פרחי קמומיל כדי לעשות לה בבית קומפרסים, עד שעברו הדלקות. תה מקמומיל מומלץ למצוננים, תרופת סבתא אמיתית, ואת הפרחים היבשים, צרורים בשקית בד, אפשר לשים במגירה של הלבנים לריח טוב, ואפשר סתם לגדל את הצמח בעציץ בכניסה לבית, ומדי פעם לתלוש עלה ולמולל אותו.

בבונג הוא צמח תה נפלא, ואני שהרבה כוסות תה לגמתי בחיי, יודעת להעריך את תחושת הרוגע שהוא משרה. בסוף יום עמוס אין כמוהו להורדת האדרנלין ולהרגעה של חבורה פעילה מדיי. הבבונג מתאים גם לתינוקות (נגד גזים), אבל זהירות - קודם לתת רק קצת. מצאתי המלצות להרגעת שובבים צעירים, ויש אומרים שהוא יכול לשמש תחליף לתרופות מרגיעות, גם למבוגרים. כדאי לנסות. אני משלבת אותו בהרבה תערובת של תה שאני מכינה. למען ההגינות, אני צריכה גם להזהיר - הארומה המתקתקה אינה מבטלת את המרירות הקלה שבצמח, ועל כן אני אוהבת אותו משולב בצמחים מתוקים יותר, כמו קינמון או תפוזונים. מצאתי גם המלצה לשתות אותו עם מנתה.

אצלנו הבבונג מולך על התה ופחות מקובל לשלב אותו בבישול, אבל באירופה מתבלים איתו חמאה ושמנת מתוקה או מפזרים על תפוחי אדמה כתבלין לפני שמכניסים לתנור.