כשאנחנו בוחנים את הבוען המצולע כצמח מאכל אנחנו מלאי הסתייגויות, שכן הוא משתייך למשפחת הסולניים הידועה במינים הרעילים שלה, וחשוב להיות בטוחים בהגדרה לפני שטועמים. עם זאת, משפחת הסולניים תרמה לנו גם חלק ממיני הירקות החשובים ביותר. איך היו נראים חיינו ללא חצילים, עגבניות ופלפלים? קשים מנשוא.

שני מינים של בוען גדלים אצלנו: בוען מצולע ובוען נאכל (Physalis Peruviana). שניהם מינים פולשים שחדרו לצמחיית הבר של הארץ בלי הזמנה מפורשת. הבוען הנאכל משמש כצמח נוי, ושמעתי שמכינים ממנו ריבות נפלאות. הבוען המצולע נפוץ יותר בבר. אני פגשתי אותו פורח ומבשיל פירות בשוליים של מאגר מים ביקנעם, בסוף הקיץ. חלק מהפרטים היו יבשים, וחלקם ירוקים ופורחים. הפרחים לבנים ונוטים כלפי מטה; אינני יודעת מי מאביק אותם בבית גידולם המקורי, אבל בעונה הזאת של השנה החרקים מוכנים גם ללכת עם הראש למטה כדי לזכות במעט צוף. הפרי, שהוא ענבה עסיסית, מוסתר בתוך "בועה", קליפה מצולעת (גם הגבעול מצולע) גדולה ונפוחה יותר מכפי הצורך להכיל את הפרי.

התיאור הראשון של הצמח בספרות נעשה על ידי קמארריוס (Camararius, 1588), ויש עדויות לכך שהוא נאכל באמריקה וביפן. השם העממי שלו הוא עגבנייה תותית. הוא כנראה הגיע לאירופה בעקבות קולומבוס, אם כי מצאתי גם חוות דעת האומרות שהוא הגיע לאירופה מאוסטרליה. תרופות שמופקות מהצמח (למשל בתאילנד) מועילות על פי עדות היצרנים לטיפול בסוכרת, אסתמה, מלריה ועוד כמה מחלות. נעשו גם בדיקות על ההתאמה שלו לטיפול במחלות סרטן, ונמצאו חומרים פעילים. לא ברור לאיזה סרטן ומה המינון, ואף כי במשפחת הסולניים יש הרבה צמחי מרפא כדאי לוודא אם ההמלצות האלו עברו מבחן של מובהקות מדעית. במלון ביתי באי שיפאן שבקרואטיה, שבו התארחתי, גידלה בעלת הבית בוען בגינה. צבעו אדום עז, ומלבד היופי הוא לדבריה רפואי ועוזר במקרה של כאבי בטן.

יש הרבה עדויות ממרכז אפריקה על אכילת הפירות הבשלים, ומעט על אכילת העלים. לא ניסיתי לאכול אותם, הפרי משך אותי יותר. הפירות הבשלים צהבהבים או סגולים. אפשר לאכול אותם גם כשהם ירוקים, אבל אז הם חמוצים יותר ולעיתים טיפה מרים (טרם הבישול). את הפירות הבשלים אפשר לאכול בשדה כחטיף. הם מעט חמצמצים אך טעימים, תלוי עד כמה אתם רעבים. הבוען כאמור מתאים להכנת ריבות ותבשילים, ואני בחרתי להתנסות במרק פירות (או קומפוט, כפי שסבתי נהגה לקרוא לו). אפשר להוסיף תפוחי עץ או צימוקים, אני העדפתי להתנסות בו נקי. הוספתי סירופ חרובים, בעיקר בשביל הצבע, ומעט קורנפלור להסמכה.