בוציץ סוככני הוא צמח של שפע, הרבה מים ולרוב גם הרבה פריחה. פגשתי אותו לראשונה בבריכת יער, ביצה עונתית שנמצאת ליד חדרה, שמדי שנה נהגתי לבקר בה. אני מקווה שגם קוראיי ונכדיהם שימצאו את הספר בבית יזכו לבקר שם, ולא בשכונת מגורים שתיקרא בריכת יער... הבוציץ הסוככני הוא המין היחיד במשפחה שלו, משפחת הבוציציים (Butomaceae), ועל כן הוא מתאר אותה נאמנה. לא הצלחתי להבין במה זכה שיפתחו לו משפחה נפרדת, אבל הוא זכה בכך. משפחה קרובה היא משפחת המימוניים, גם היא משפחה של צמחי מים, אבל הבוציציים יפים יותר.

מינים רבים של צמחי מים הם אוניברסליים, ואכן התפוצה העולמית שלו רחבה. אצלנו, עם התמעטות מקווי המים הטבעיים, הוא נעשה נדיר. הבוציץ גדל במים נקיים, עומדים או זורמים באיטיות. מצאתי עדויות לכך שהוא יכול לגדול גם במים עמוקים, עד שני מ', אבל איפה יש אצלנו מים כל כך עמוקים?

לבוציץ תפרחת של פרחים גדולים וצפופים, וכשמגיעים לבית הגידול שלו בעיצומה של עונת הפריחה אי אפשר להתעלם ממנו. הרבייה שלו, כמו של רוב הצמחים, היא בעיקר כמובן מגדילה וגטטיבית. הוא בעל קני שורש שמצמיחים כל הזמן ענפים חדשים בהתאם לתנאי הסביבה. מבחינתם, כל פיסת מים מנוצלת לגידול. קני השורש התת-קרקעיים, או מדויק לומר התת-מימיים, אחראים על ניהול הגדילה של הצמח, ובנוסף גם על ניהול מאגרי האנרגיה שלו. הם עשירים מאוד בעמילן; מצאתי אזכור של 50 אחוז.

יש עדויות על אכילה של השורשים, ויש לעיתים תלונות על מרירות. ההמלצה הגורפת היא כמובן לבשל או לקלות במדורה או לאפות בתנור. באירופה, למשל בצרפת, מגדלים אותו כצמח נוי בבריכות מים, ובצדק - פרחי הבוציץ כל כך יפים שחבל לאכול אותם. הכול כמובן תלוי עד כמה אנחנו רעבים, ובספר שלי אני אוספת זיכרונות של אנשים רעבים למען השבעים.

קני השורש של הבוציץ נאכלים אחרי בישול ממושך. לבוציץ, כמו לרבים מצמחי המים, גבעולים עשירים בעמילן. בשפע שהוא גדל בו קיימים כל התנאים לקיום פוטוסינתזה ולאפסון הסוכרים בצורת עמילן, חומר התשמורת הנפוץ ביותר אצל הצמחים העילאיים, ועל כן גם אנחנו אוהבים לאכול אותו.