משפחת המצליבים

כשפוגשים את הבינית מהססים לאיזו משפחה לשייך אותה. רק אחרי שמוצאים פרח אפשר לראות בביטחון שהיא נמנית עם משפחת המצליבים (Brassicaceae). מפות התפוצה העולמית של הסוג מראות את אפגניסטן ופקיסטן כמוקד התפוצה שלו, משם הוא פולש לסין השכנה. הרחק משם בישראל מוצאים אותו בדרום הארץ באזורים יבשתיים ויובשניים. מפקיסטן מתוארים מינים נוספים של בינית, אבל לכאן הגיע רק אחד מהם. אומנם מוקד הרבייה של הצמח הוא מאזור אפגניסטן, אך לא ברור איך נדד משם למזרח התיכון. אולי זו בעצם תחילת היווצרותו של מין חדש למדע, אנדמי לישראל.

בימים שבהם היינו יוצאים לשדה עם מגדיר צמחים ולא עם אייפון, הייתה במגדיר מפת החלוקה של צמחיית ישראל לארבעה אזורים עיקריים. המפה הייתה פרי עבודתם של אייג וזוהרי, ואצלי במגדיר צבעתי אותה למען הבהירות. באזור מצפה רמון היה גוש קטן של צמחייה שהוגדרה אירנו-טורנית, צומח יובשני. זהו בית הגידול של הבינית במזרח התיכון.

בינית המדבר היא לרוב צמח נמוך. העלים סרגליים, מוארכים וצרים, ולעיתים גזורים באופן בלתי סדיר. הם מקטינים את שטח הפנים כדי לחסוך במים. הגודל הכללי של הצמח מותאם לתנאי הסביבה, כיאה למין מדברי שאמון על כמויות מים משתנות בבית הגידול שלו. הוא מצמיח עלווה כפי יכולתו, מוציא פרח, ואם מהשמיים מגיעים מים נוספים הוא ימשיך ויגדל, אולם לרוב הנס הזה לא מתחולל והוא נשאר קטן.

הפרי המוארך הוא קציץ, כמו אצל כל בני משפחת המצליבים, אבל בניגוד למינים האחרים שנפתחים משני צידי הפרי, הפרי של בינית המדבר נפתח באמצעות סדק יחיד. הסדק הזה מתרחב כאשר הצמח נרטב. טיפות הגשם הפוגעות בפרי גם מטלטלות אותו ומפיצות את הזרעים בקרבת צמח האם. הפירות נשמרים סגורים כל הקיץ ונפתחים בהרטבה, וזה עוד מנגנון של "שעון גשם" שתורם להצלחה שלו בתנאי המדבר. הבינית היא מבין הצמחים שכשמדריך פוגש בהם במדבר ואפילו אינו מזהה את שמם הוא יכול להסביר שעה ארוכה על ההתאמות של צמחים לתנאי המדבר, נושא מרתק שלעולם אינו משעמם את המסבירים. ואם כבר הזכרנו מדריכים, תודה לפרופ' אבינועם דנין שהאיר את עיניי והכיר לי את הבינית.

העלים של הבינית סרגליים ותפוחים, מזכירים עלים ירוקים של בצל או עירית. על כן קל לאסוף אותם וקל לקצץ, ובשל חריפותם בחרתי להשתמש בהם להכנת מטבל.