שני מינים של בן חוזרר גדלים בחרמון. בן חוזרר הררי הוא המין הנפוץ יותר מבין שניהם, ובהשוואה לבן חוזרר סוככי, לטעמי, ולמרות ההתרגשות הרבה השמורה אצל הבוטנאים למינים נדירים, הוא יפה יותר, גם העלווה וגם הפרי. הוא היה יפה במיוחד כשפגשתי אותם בסתיו, כשפירותיו הבשלים חומים והעלים בשלכת. בן חוזרר נמנה עם משפחת הוורדיים (Rosaceae), והוא מתהדר בפרחים לבנים אופייניים.

הוא עץ גדול הנפוץ בארצות אירופה - אנגליה, דנמרק ופולניה, והארצות שסביבן, ואילו אצלנו נמצא אותו רק על החרמון, במרומי ההר הצפוני, שם אפשר להרגיש אירופה. אפשר למצוא אותו גם על הרים גבוהים בצפון אפריקה ובאסיה. העלים ירוקים, ובעונת הסתיו, כשהעץ עומד בשלכת, הם נצבעים בגוונים יפהפיים - אדומים, חומים וצהובים. אולי האירופים לא מתרגשים ממנו, אבל אותנו הפרובינציאלים האדום עדיין מרטיט.

הפירות חומים ומכילים טאנינים, ועל כן הם פחות טעימים כחטיף בשדה. בבישול קל הטאנינים נעלמים. יתרון נוסף של הפרי הוא כמות הציפה ביחס לגרעין, המבטיחה יותר שיניים שלמות למי שיאכל ברעבתנות. אגב, כנראה שלאחר קפיאה, וזה קורה לא אחת בבית גידולו, הטאנינים מתפרקים והוא נעשה טעים יותר למאכל. זו אולי עוד דרך לגרום לבעלי החיים לחכות עם ההפצה של הזרעים לקראת האביב. בן חוזרר הררי הוא עץ יפה מאוד, ועל כן הוא משמש הרבה לנוי. העלים מחליפים צבעים במהלך השנה, הדבורים נהנות מהצוף, וציפורים וסנאים מחבבים את הפירות החומים.

בעולם השבע שלנו כמעט שלא מלקטים פירות של בן חוזרר הררי, והם נעלמו גם מהשוק של לונדון, אבל בימים הטובים ההם אפשר היה למצוא אותו בפאבים, גם כמרכיב ששימש להמתקת הבירה וגם כריבה. תמיד טוב שתהיה בבית ריבת בן חוזרר. מקובל להגיש את הריבה עם תבשילים של פסיונים שניצודו בבר. כשהגברים בציד, העלמות מלקטות את הפירות לסלסילות קלועות. אפשרות נוספת היא לייצר ממנו משקאות אלכוהוליים. לא ידוע על כוחות מאגיים מיוחדים, אבל לאלכוהול יש תמיד כוח. הכנת הליקרים, כמו מרוב הפירות, היא מלאכה פשוטה, וההצלחה לרוב מובטחת. המשקה האלכוהולי מתוק ורווי ארומה של יער. חלום ליל קיץ.

אני הייתי פחות רומנטית והכנתי קומפוט, או מרק פירות אם תרצו. מכיוון שרק פירות מעטים עמדו לרשותי וחששתי מהטאנינים, הוספתי פירות יבשים. אפשר היה להסתדר גם בלי, אבל ככה התמלאה הכוסית הקטנה, שהרי לא נקטוף שפע פרי במקום שהוא נדיר.