בן חוזרר סוככי הוא עץ, ובמקומות מסוימים קוראים לו שיח כיוון שגובהו אינו עולה על 12 מ'. בעולם המושגים של המזרח התיכון זהו עץ לכל דבר. הוא נמנה עם משפחת הוורדיים (Rosaceae), משפחה שתמיד נעים לרעבים לפגוש בה. הפרחים, ובעיקר הפירות המדומים, עשירים בעסיס, ואלמלא הזנים הנפלאים של האגסים ותפוחי העץ שפיתחנו ממנה היו כולם נראים לנו פירות שיש לשוש על מציאתם. משפחת הוורדיים היא משפחה טבעית, וכל בוטנאי מזהה אותה על נקלה, אם כי יש חוקרים המעדיפים לחלק אותה לתת-משפחות. בסוג בן חוזרר יש כמה מינים הגדלים באזורים הצפוניים של כדור הארץ. הוא נפוץ באירופה, כולל אנגליה, והמזרח התיכון הוא גבול התפוצה שלו. הוא נפוץ יותר בלבנון, בקווקז ובארצות הבלקן.

מלבד פה ושם שמגדלים אותו לנוי, הוא מצוי אצלנו רק על מורדות החרמון. הפרט שצילמתי וטעמתי נמצא על הר חבושית, במדרון שמעל חניית הרכבל התחתון. תודה למייק לבנה שהוביל אותנו אליו בבטחה במעלה ההר. הפירות כתומים ומוארכים, מכוסים שערות רכות. העלים עגולים כמעט, גדולים למדיי, אורכם מגיע לכחמישה ס"מ, והם מלבינים בצידם התחתון. הפירות גם הם מכוסים שערות לבנות. ואם הגעתם בשלכת, הכתמים האדומים שעל הגזע הם סימן היכר לזיהוי הצמח בעונת הקור.

זהו עץ של הרים גבוהים. לרוב הוא גדל במקומות שגובהם עולה על 1,000 מ' מעל לפני הים. גם בסין ועל הרי ההימליה גדל מין של בן חוזרר. מיני הבר נפוצים למדיי, והפירות שלהם לעיתים לבנים, חלקם אדומים, ויש כתומים באמצע, מרוכזים באשכולות גדולים של פירות, מאלו שהחורש שלנו חסר אותם. הפרטים שגדלים אצלנו בשולי אזור התפוצה לא מבשילים פירות בכל שנה.

הפרחים מקובצים בתפרחות לבנות רבות פרחים, ועל כן בהמשך גם הפירות מתפתחים באשכולות צפופים. הפירות אדומים ומזמינים בעיקר ציפורים, אבל גם יונקים. הם מעט מרירים, אך מצוינים בריבה או בקונפיטורה. יש המוסיפים אותם לקבלת ארומה מיוחדת בתבשיל או במשקה. בממלכה המאוחדת יש הרבה אמונות על הכוחות המאגיים של החוזרר, ובסקוטלנד זה נחשב מזל רע לכרות עצי בן חוזרר.

הפירות האדומים טעימים כחטיף בשדה, אבל מכיוון שמדרכי להוסיף מתכונים בישלתי מהם נזיד. לא הוספתי מאומה. המפונקים יוסיפו סוכר. אני נהניתי מהחמיצות, ובשל הגרעין שמהווה את רוב הפרי מן הסתם זה מתכון למבוגרים.