בן חיטה רב אנפין חביב עליי מאותם ימים שבהם חסינו מתחת לכנפיו של פרופ' יואב ויזל ז"ל. משה זילברבוש עשה את עבודת הדוקטורט שלו על אקוטיפים של המין, ומדי פעם היינו יוצאים יחד לשטח. מבחינתי האישית הסובייקטיבית, בן חיטה רב אנפין הולך יחד עם הגילוי האינטלקטואלי על המגוון והחשיבות של משפחת הדגניים (Gramineae). לעיתים קרובות אנחנו תוהים מהי החשיבות של מחקרים תיאורטיים שנערכים על צמחים בביולוגיה. אולם, במקרה של בן חיטה רב אנפין תשומת הלב שהוקדשה לו הצדיקה את עצמה.

בן החיטה הוא סוג במשפחת הדגניים (Poaceae). הסוג קרוב לחיטה, אבל אין חשש לטעות בין המינים. קל מאוד לזהות את השיבוליות של בן החיטה. כל שיבולית מכילה שניים עד שמונה פרחים, ולרוב התחתונים פוריים והעליונים מנוונים. הגלומות רחבות ומסתיימות בשיניים או במלענים. המלענים פונים כל אחד לכיוון אחר, ועל כן הם יוצרים צורה אופיינית לסוג. קל לזהות את הסוג, ולזיהוי המינים צריך להשקיע מאמץ נוסף. בן חיטה רב אנפין הוא מין גדול יחסית, ולהערכתי הנפוץ ביותר. הוכחה אחת לקרבה של בן החיטה לחיטה היא שבחלק מהמקרים אפשר ליצור ביניהם צאצאים פוריים. הוכחה נוספת היא האהבה שבני האדם רוחשים לקמח המופק מהם.

בן חיטה רב אנפין הוא מין בעל תפוצה עולמית רחבה. הוא מכיל כמה חזרות של הגנום, שניים, שלושה, חמישה סטים של כרומוזומים (n=7), ובנוסף הוא בעל יכולת הפריה עצמית, תכונה שמגינה גם היא על יציבות התכונות שלו.

יחידת התפוצה של בן חיטה נושרת כיחידה אחת ואינה מתפרקת. שני המאפיינים האלו יוצרים אוכלוסיות מקומיות בעלות אוסף של תכונות שמתאים אותן לבית גידולן ומבדיל אותן זו מזו. מינים שונים של בן חיטה (בישראל גדלים תריסר מינים) הם לעיתים בעלי יכולת הפריה הדדית, מה שמלמד שבעבר היה להם אב משותף. יצירה של קבוצות מאופיינות גנטית נקראת אקוטיפים, גם אם הם נראים דומים הם לרוב נבדלים זה מזה בתכונות פיזיולוגיות. ומי שירצה לדעת יותר יחפש את עבודותיו של משה זילברבוש.

המכון למדעי השיח במרכז וולקני יצא עם פיתוח של זן חיטה מקומי ישראלי, שהקמח שלו הוא בעל איכות אפייה גבוהה (2006). הזן עבר מבחני התאמה, וכיום זורעים אותו באופן מסחרי ברחבי הארץ. הזן החדש של החיטה נקרא בר ניר. הוא בא לענות על ריכוז נמוך יחסית של גלוטן בחיטה המקומית שנגרם הן בשל מגבלה גנטית והן בשל פגיעה של פשפש הקמה (Eurogaster integriceps) שגורם להתססת הגלוטן. כתוצאה מהמחסור נפסלו אלפי טונות של חיטה שגדלה בארץ, ובעקבות זאת חלה ירידה חמורה ברווחי החקלאים.

ובכן – כיצד בא בן חיטה רב אנפין לשירות האנושות? הזן החדש מקדים להבשיל לפני שפשפש הקמה תוקף את הצמח, ומונע ממנו להוריד את איכות היבולים. הזרעים של בר ניר התקבלו אחרי רצף של הכלאות שברובן היה התא של בן החיטה ההורה הנקבי, ועל כן תרם את הציטופלזמה של התא. עוד פרטים על הזן ועל התהליך מצויים בספרות המדעית, ויש פרסומים מפורטים גם בעברית. חפשו אחר מאמרים של ד"ר אורי קושניר שבמחקריו נעזרתי.

מחקרים גנטיים, ורבים כאלו נערכו על החיטים המשמשות למאכל, מראים שחיטת הלחם וכן החיטה הקשה המשמשת להכנת פסטה, מכילים בגנום המשולש שלהם גם סט אחד של גנים של בן חיטה (מינים שונים). המציאות של מיני הבר עד היום בשדות מאפשרת ללמוד על העבר המשפחתי של צמחים חשובים אלו, ואף לקבל זנים עמידים למחלות מיצירה מחודשת של השילובים הללו עם אקוטיפים עמידים שנמצאים בשפע בשדות הבור.

מיני הבר של בן החיטה, בהשוואה לחיטה, לא נוחים לאסיף, אבל המינים הגדולים יותר כמו בן חיטה רב אנפין נאכלים בשעת מצוקה. יש לאסוף את הזרעים לאחר שהשיבוליות התמלאו, לדוש אותם ולאכול כמו שהם או לטחון ולאפות. נקווה שלא נגיע שוב למצוקה הזאת, שתיאלץ אותנו לאסוף ולדוש אותם.

בן חיטה רב אנפין ממשיך לגדול גם בבתות, בתות ספר, ומהווה צומח ערבות בעיקר במדבר יהודה. הוא מופיע בריכוזים גדולים, ואם עד אתמול לא התייחסתם בכבוד הראוי למיני דגניים בשטח, היום הוא היום להתחיל. הסוג וגם המינים נפוצים למדיי וקלים יחסית לזיהוי, וחשיבותם לטבע ולאנושות רבה מאוד.

התלבטתי איזה מתכון להציע כאן, שהרי כולנו משתמשים כבר כמה שנים בקמח מהזן בר ניר מבלי לדעת שהוא נושא בתוכו גנים ותכונות של בן חיטה, אבל אני מתרפקת על המסורת ומציעה דייסה מתוקה. ואם לא אספתם ודשתם בן חיטה, המירו את הגרעינים בגרגירי חיטה.