בן חרצית גזור גדל אצלנו בהר הנגב. המין אינו נפוץ ונחשב נדיר, אבל כשמוצאים אותו זו שמחה גדולה כיוון שמוצאים כמות רבה של עלים. בן חרצית גזור הוא צמח רב-שנתי, בן למשפחת המורכבים (Compositae), צהוב קרקפות שקוטרן הוא פחות מסנטימטר אחד. עיקר הקרקפת היא פרחים צינוריים. פרחי ההיקף הלשוניים קטנים מאוד, אך עדיין תורמים את חלקם להגברת הרושם ולהגדלת קוטר הקרקפת. במדבר זה מספיק כדי למשוך את המאביקים לפריחה, במיוחד כי הוא פורח לקראת סוף העונה, בחודשים מאי ויוני, כאשר המאביקים עוד פחות מפונקים, בפרט המדבריים.

שמו הלטיני של המין הוא סיני, ואכן בסיני ובאדום גדלים פרטים נוספים של המין. הסוג מאפיין בדרך כלל הרים גבוהים, ואכן עוד שני מינים של בן חרצית גדלים בחרמון. חלק מהחוקרים (פרופ' אבי שמידע, למשל) סוברים שהמין שלנו שונה מהמין הנפוץ בסיני בכמה פרטים, ועל כן מן הראוי להגדיר אותו כמין חדש למדע: "בן חרצית נגבי". כדי לבסס את ההנחה הזאת יש לבצע עוד בדיקות, ובינתיים הצמח משתלב באזור.

הנדירות היחסית של המין נובעת כנראה משתי סיבות: בית הגידול שלו, משטחי אדמה ופינות עשירות במים בצל הנחלים, וכן נראה שיש איזו בעיה בהפצת הזרעים שאינה כה יעילה כפי שיכולנו לצפות ממין מדברי של משפחת המורכבים. אולי המיקום בנגב הוא בשולי גבול התפוצה המרכזי של המין.

כלקטנים, מוקד העניין המרכזי שלנו בצמח הוא העלים. הם אפרפרים, גזורים לאונות מעוגלות וריחניים מאוד. הצמח גדל בקבוצות גדולות, ועל כן נוח לאסוף אותו אם כי לא נמליץ על כך ובוודאי לא על איסוף מאסיבי של צמחים נדירים בהר הנגב. העלים ריחניים מאוד. נראה שתפקיד הריח הוא לדחות הרביבורים וחרקים, ובעבר שימש להכנת "פליט" - נוזל לדחיית חרקים. אם אתם במדבר, וחרקים, יתושים ואחרים מציקים לכם, אתם מוזמנים לנסות ולמרוח את העלים ואת עסיס הצמח על העור. תתפלאו כמה שזה עוזר; רוב הסיכויים שהם לא יטרידו אתכם יותר.

העלים נאכלים טריים או מיובשים. הם משמשים כצמח תה או כצמח תבלין. הבדואים בסיני משתמשים בבן חרצית להעשרת התה. העלים מתאימים לתיבול מרק, לתיבול בירה, ואפשר לחתוך דק ולהוסיף אותם לסלט. עם זאת, יש להיזהר עם הכמויות; כמות מעטה תעשיר אתכם בארומה נעימה, כמות רבה מדיי תגרום לטעם מריר. יש גם המלצה להוסיף את העלים לעוגה בעת האפייה, שוב כדי לקבל ארומה מיוחדת, אבל השימוש הנפוץ ביותר שלהם הוא לתה.