בן מלח מכחיל נמנה עם משפחת הסלקיים (Chenopodiaceae). זו משפחה שרבים מבניה עמידים לתנאים קשים ועמידים למליחות וליובש. מינים רבים מהמשפחה שקצו בתנאים הקשים מלווים את האדם, והם צמחי מעזבות. למשפחה הרבה מאפיינים פיזיולוגיים ייחודיים. למשל, שכבת הקמביום, רקמה של תאים עובריים שמייצרים את העצה והשיפה, היא בצורת צרורות ולא היקפית כמו אצל רוב הצמחים. הם שונים גם במסלול הפוטוסינתזה שלהם, ומי שירצה להתעמק במשפחה הזאת ימצא שהיא מרתקת.

למינים רבים, והבן מלח בכללם, עלים וגבעולים בשרניים וצורות מפריקות, שתי תכונות שתורמות להצלחה שלהם במדבר. בן מלח מכחיל קיבל את שמו בשל הגוון הכחלחל של הענפים והעלים. הצימוח הצעיר שלהם הוא ירקרק, והוא מתכהה ומקבל גוון כחול עם ההתבגרות ועם ההתרכזות של המלח בתוכם. רוב המלח מרוכז בחלולית, הווקואולה שבמרכז התאים, שם כמעט לא מתרחשים תהליכים פיזיולוגיים והמלח אינו מפריע.

בן מלח מכחיל הוא צמח של בתי גידול לחים ומלוחים. בארץ הוא גדל במלחות החוף ובמלחות של ים המלח, ובעולם הוא נודד מהאזור הים תיכוני לאזורים המדבריים הסהרו-ערביים, לאירן ולחופי אירופה. העלים והגבעולים שלו בשרניים, וגבורתו האקולוגית היא בעמידות הגבוהה שלו למליחות. במעבדה הוא מסוגל לנבוט בנוכחות של תמיסת מלח מרוכזת, אף על פי שבטבע הוא נובט יותר בשוליים של המלחות, שם ככל הנראה מלוח פחות או שלשם מגיעים רוב הזרעים בעת הצפה של מים. זה אולי עוד טריק של הטבע להרחיב את בית הגידול. בן מלח מכחיל גדל במלחות רטובות שבחורף מוצפות מים, ובקיץ, עם ירידת המפלס, עדיין נשמר בהן מפלס גבוה של מי תהום. צמחי מלחות אחרים מצליחים גם הם לגדול ולהתפתח בנוכחות מלחים, אולם רובם גדלים טוב יותר בסביבה פחות מלוחה, ואילו הבן מלח מותאם כל כך למליחות עד שמחסור במלח מעכב את הגדילה שלו, והוספת מלחים מזרזת אותה. יהיה נכון להגדיר אותו לא רק כהלופיט - צמח של מלחות, אלא כהלופיל - אוהב מלחות.

הבן מלח המכחיל, כמו מינים אחרים מהמשפחה, צובר מלחים, ועל כן כדאי לאכול אותו בבגרותו. צימוח צעיר צפוי להיות טעים יותר. לא מצאתי אותו טעים חי, ועל כן העדפתי לבשל מרק מלכים.