משפחת הוורדיים היא (Rosaceae) אחת המשפחות החשובות המספקות לנו צמחי בר וצמחי מאכל חשובים, בעיקר עצי פרי: תפוחים, אגסים ואפרסקים. קשה לראות את הדמיון בין פרחי השקד לפרחי הבן סירה, אבל במשפחת הוורדיים מספרם של עלי הכותרת, של האבקנים ושל עלי השחלה אינו קבוע, 1- , כתוב במגדיר, ועל כן רבה השונות בין הפרחים. במשפחה כמה אלפי מינים ויותר מ-100 סוגים, ואין עדיין הסכמה מלאה בנוגע לחלוקה שלה לתת-משפחות ולסעיפים. להערכתי, בבוא היום ועם הוזלת התהליכים לזיהוי גנטי כאמצעי להגדרת צמחים, תתפצל המשפחה הזאת לכמה משפחות. בינתיים נסתפק בהערכה המגיעה לעשב הזה על השתייכותו למשפחה מכובדת כל כך.

בן סירה מיובל הוא צמח בעל עלים מורכבים, וקצות העלים משוננים. בחורף יש לו שושנת עלים, ובמהלך הגידול היא נפרמת. קיימת שונות בין הפרטים, וגם לאורך אותו הצמח מבחינים בשונות בצורת העלעלים - יש שהם מחודדים יותר ויש מעוגלים. בן סירה מיובל נפוץ למדיי בחורש הים תיכוני של ישראל, וכן באירופה, אסיה ואמריקה. הפרחים מזכירים בצורתם פרחים של סירה קוצנית, ולעיתים קרובות אפשר למצוא אותם גדלים זה על יד זה בבתה הים תיכונית. בעבר חשבתי ששמו בן סירה מפני שהעלים דומים לעלי החורף של הצמח סירה קוצנית – רק יותר גדולים, הרבה יותר גדולים. שניהם בני משפחה אחת, משפחת הוורדיים, וגם העלים וגם הפרחים דומים.

למרות העלים הגדולים, הפרחים של הבן סירה אינם מושכים תשומת לב מיוחדת בהופעתם. אין עלי כותרת אטרקטיביים, אין ריחות ואין תחרות על תשומת הלב של המאביקים. ההאבקה נעשית בעיקר באמצעות הרוח, אך גם בעזרת חרקים הבאים לאסוף עודפי אבקה, שאינם יכולים לעמוד בפני השפע שמוכן להיזרע לרוח.

עלים צעירים של בן סירה נאספים ונאכלים בסלט. במקום אחד מצאתי כתוב שטעמם מזכיר מלפפונים, אבל המלפפונים של אז הם לא המלפפונים של ימינו. בכמה מקומות כתוב שמוסיפים צמחי בן סירה צעירים למשקאות, והם משפרים את הטעם ומקנים למשקה גוון כחלחל רומנטי.

בן סירה נזכר ברשימות של גננים החל מהמאות 16-15 (למשל Dodoens, 1586). אולם אף שבן סירה נחשב לצמח סלט משובח, לא כל כך מקובל לגדל אותו כגידול חקלאי, ונראה שהכמות שגדלה בבר לרוב מספקת. יש מקומות שבהם מגדלים אותו כצמח מספוא, מזון לבעלי חיים, בשל העלים הגדולים יחסית. לקראת הקיץ או כאשר הם גדלים באדמות חומציות העלים הופכים למרירים. אף על פי שמצאתי כמה עדויות מאירופה על אכילה של בן סירה, לא מצאתי תיאורים מהמזרח התיכון. ייתכן שכאן אנחנו חלוצים.

מטעימה בשדה נראו לי העלים טעימים. ההמלצה שלי היא להשתמש בעלים צעירים מאוד לסלט, ובעלים מעט בוגרים יותר לתבשיל. אם אתם רעבים בשדה, תוכלו ללעוס אותו ולהשקיט את רעבונכם. ועל אף, ואולי מפני, שהמקרר היה ריק באותו יום, בחרתי לבשל מרק.