בן קוצן מאפיר משתייך למשפחת המורכבים (Compositae), אחד מקבוצה גדולה של צמחים טעימים שכדי שלא ייאכלו כיסו את עצמם בקוצים. יש בארץ שישה מינים של קוצן (Cirsium), חלקם נדירים מאוד וחלקם נפוצים למדיי. קוצן גירדו (Cirsium gaillardotii) וקוצן קיפח (Cirsium phyllocephalum) נפוצים למדיי. המין הנוסף, קוצן מאפיר, שינה את שמו הלטיני, ובעקבות כך גם את שמו העברי, ועכשיו הוא קרוי בן קוצן מאפיר.

בן קוצן מאפיר הוא קוץ יפה מאוד, אפרפר, בעל קוצים צהובים. הקוצים הצהובים והדוקרניים מצויים כמעט רק על העלים, ועל כן לאחר שמסירים אותם ניתן ליהנות מטעמם של הגבעולים מבלי להידקר. מעניין לעקוב אחרי הטקטיקות השונות שנוקטים הצמחים הקוצניים במטרה להדגיש את החוחים שעליהם. אצל מיני קוצים אחרים החוחים צבועים בצבעים בולטים, למשל לבן בוהק על רקע ירוק כהה, ואי אפשר להתעלם מהם. כך אצל הקרדה, הברקן, הגדילן והחוח. המחיר האקולוגי של הצבע הלבן נובע מזה שהוא לא ירוק, וזה "בזבוז" של תאים שיכלו לבצע פוטוסינתזה. הלבן והירוק הם צבעים שגרתיים יחסית בעולם הצומח. הצמח מתהדר בגוונים אחרים מתוך קופסת הצבעים. העלים שלו אפרפרים, והקוצים צהובים. מובן שבצבעם זה, הצהובים חסרי כלורופיל ואינם מבצעים פוטוסינתזה. עם זאת, מטרתם של הקוצים היא להרתיע ולא לדקור. ואם אוכלי העשב יראו אותם וייזהרו, הרי שהצמח השיג את מטרתו. העלים, הגבעולים, והחפים שעליהם הם בעלי גוון אפור. הגוון האפור (שגם מתבטא בשם המין) מקורו באוסף של שערות רכות שמכסות אותם, מאזנות את משק המים של הצמח ומורידות את עוצמת הקרינה; שתי מיומנויות חשובות מאוד לצמח שעיקר גדילתו בקיץ.

אצל הרבה מינים קוצניים של משפחת המורכבים, במקומות אחרים בעולם, אוכלים את העלים, השורשים והגבעולים הצעירים. מצאתי אינפורמציה ספציפית רק על קוצן החולה (Cirsium gaillardotii): מין נדיר מאוד אצלנו אבל נפוץ באזורים אחרים של אירופה. ניתן להסיק מהמידע עליו על שאר המינים. אם אנחנו נטעם, לא נפגע במינים הנדירים. בישלתי את השורשים, ויש להם טעם שמזכיר ארטישוק ירושלמי, אך ההמלצה שלי היא להשתמש בהם בשילוב עם ירקות אחרים. אפשר לייבש את השורש ולשמור אותו לתקופה מאוחרת יותר. ניצנים ופרחים וגם בסיס הקרקפת (בדומה לארטישוק) מבושלים. העלים, לאחר שמסירים מהם את הקוצים, מתאימים לסלט.

אילן טל הגנן והיוזם של "גן איריס" בכפר יהושע, כיבד אותי בענף של בן קוצן שגדל בגנו. הענף הספיק לי לטעימה על קצה המזלג, אבל טעמתי. החוויה של אכילת צמחים קוצניים תמיד כוללת אכזבה מסוימת, שכן כמות החומר שלא מתאים לאכילה ונזרק עולה על כמות החומר הטעים שמוצא את דרכו לצלחת.