בן שלח דומה מאוד בצורתו ובצורת הפרי לשלח. הם חולקים את אותה משפחה, משפחת המצליבים ((Brassicaceae. בדרך כלל המשפחה טובה למאכל. טעמי הלוואי שמלווים אותה נקראים בפינו ארומה. ייתכן שבריכוזים גדולים למי שאוכל כמויות גדולות ייווצר נזק מצטבר, אבל זה נכון כמעט בנוגע לכל דבר. חומרי הטעם של העלים מרחיקים מהם מינים רבים של הרביבורים (אוכלי צמחים), אבל לא את כולם. הזחל של לבנין הכרוב, אותו פרפר לבן כנפיים, מצליח לאכול מהעלים של מינים רבים של מצליבים מבלי להיפגע, להיפך - הוא גדל ומתרבה והוא אחד הפרפרים הנפוצים בארץ הודות ליכולת שלו להיזון מעלי המצליבים. באותה עת ניתן למצוא את הזחלים עסוקים באכילה ואת הבוגרים בריקוד הכלולות בין הפרחים. הנקבה מטילה את הביצים על עלים של מצליבים, ומהן בוקעים, בתוך כמה ימים, זחלים רעבתנים. צמחי הבר מורשים להם, אבל כאשר הם תוקפים שדות של גידולים חקלאיים אנחנו פחות סבלניים.

פתחתי ואמרתי שבן שלח מזכיר מאוד שלח בצורתו, בוודאי בצורת הפרח, בעיקר מאחר שכל המצליבים דומים מאוד זה לזה ובמיוחד בצורת הפרח, אבל גם בצורת הפרי. הפרי של הבן קטן יותר, ולכן שמו נגזר משמו של השלח. בן שלח מנוצה הוא צמח מדברי נפוץ, ולעיתים מוצאים אותו בכמויות גדולות. בשנים גשומות יוצרים הפרחים כתמי צבע ורודים במדבר.

הפרחים של בן שלח מנוצה הם לבנים; במינים אחרים של בן שלח יש לפרחים גוון ורוד, וגם הם טובים למאכל. בעקבות ההמלצה לאכול עלים צעירים, טרם הפריחה, לעיתים קרובות מתעוררת שאלת הזיהוי של הצמח לפני שהוא פורח - גם בוטנאים מנוסים מתקשים לעמוד במשימה הזאת. במקרה של צמחי בן שלח העלים גזורים, ויחסית קל יותר לזהותם. שיטה נוספת היא להגדיר צמחים בעלי פרחים בראשית הפריחה, ולאסוף את שכניהם שטרם פרחו.

בן שלח הוא אחד הצמחים הקשובים לכמות המים במדבר, ועל כן בשנים גשומות הוא מכסה שטחים נרחבים בפריחה המתוקה שלו, מעין שעון גשם ביולוגי שמגיב לתנאי הסביבה ולשפע. גם טעמו העדין וגם הכמויות הגדולות של הצמיחה הופכים אותו לצמח מתאים לאיסוף ולאכילה מבלי לפגוע בסביבה. העלים והגבעולים הצעירים נאכלים בסלט.