בקבוקון מקומט הוא צמח צהוב פרחים שהפירות שלו נראים כמו בקבוק קטן ועגלגל שנישא על מקור. אנחנו חוטאים לצמח הזה, כיוון שהוא נפוץ מאוד, חייל אפרורי וסטנדרטי בגדודי משפחת המצליבים. הוא דומה לחרדל, דומה לכרוב. וגם אני חטאתי לו, נדהמתי לגלות שדילגתי עליו בעת האיסוף של החומר, לא תמונות ולא רשימה, ועל כן נחפזתי להגיש אותו לבני משפחתי ואחריהם לקהל הקוראים במלוא ההדר הראוי לצמח כה נפוץ וכה טעים.

אבל אם אני לא התייחסתי אליו ולאישיות שלו בכבוד הראוי, הרי שאני לא היחידה, גם המאביקים של המצליבים, לבנין הכרוב ואחרים, לא תמיד מבחינים בין המינים, והמינים אינם מתאמצים להבליט את ייחודם. הפרחים בגוון דומה, צהוב, שהוא הצבע שרוב החרקים מזהים הכי טוב. יש כמובן חשש להאבקה בין המינים, אולם המערך של גלי הפריחה והצפיפות האגרסיבית מספקים מענה והופכים את החשש לבלתי רלוונטי לקיום המין. בשל התפוצה הרחבה והכמויות בכל מקום אין שום מגבלה, ומותר לאכול ממנו כמה שרוצים.

בקבוקון מקומט הוא צמח בר שמקורו באירו-אסיה (Eurasia) ובאפריקה. הוא פלש לאמריקה וגם לאוסטרליה. הזרעים שלו מתאימים להכנת חרדל, אבל פחות נוח לאסוף אותם. בתרמיל החרדל יש יותר זרעים. הפרי של הבקבוקון אופייני, קל להגדיר אותו והוא מכיל שני מפרקים שבתוכם זרע אחד או שניים.

הבקבוקון הוא צמח חד-שנתי. עם הנביטה ובתחילת העונה הוא פוצח בצמיחה מהירה וצפופה שמאפשרת לו להשתלט על שטחים. לעזרתו באים העלים הראשוניים שיוצרים שושנת, והם גדולים ובעלי אונות. עם הזמן ועם העלייה בגובה העלים נעשים חסכוניים, קטנים יותר, והאונות נעלמות. העלים הקטנים גם לא מסתירים את הפרחים, שכן תפקידם בטבע לשרת אותם ולאפשר להם להתרבות כדי שייצרו עלים נוספים. האגרסיביות של הצמח מאפשרת לו לעיתים להתרבות בשטחים נרחבים ולהיות בהם הצמח היחיד.

לא כולם שמחים בהצלחה האקולוגית שלו. החקלאים הכריזו עליו כאויב ופיתחו ריסוסים כדי להיפטר ממנו, משימה לא קלה במיוחד אם בשדה על יד מגדלים כרוב, כרובית או מישהו מהמשפחה שרגיש לאותם חומרים. החריפות של המצליבים מכניסה חיים בכל סלט, אך הפעם בחרתי להכין בקבוקון מוקפץ עם פתיתים; הם יפיגו את החריפות, והוא יוסיף להם עניין.