הברברית היא שיח קוצני ממשפחת הערטניתיים (Berberidaceae). המינים האחרים שפגשנו מהמשפחה, הערטנית והכרבולתן, הם בעלי עלים רכים שממש מבקשים "תאכלו אותנו". אצל הברברית המסר הוא אחר. זהו שיח קוצני, מין אירופי שגדל על הרים גבוהים ומגיע לחרמון וללבנון. לא כדאי לאכול את העלים, אבל הפרחים, ובעיקר הפירות, טעימים. הפירות של כל המינים נאכלים גם על ידי ציפורים וגם על ידי האדם. ברבריס הוא הסוג החשוב ביותר במשפחת הערטניתיים. מרב המינים משתייכים אליו, ועל כן גם המשפחה קרויה על שמו.

מלבד טעמם של הפירות, מקור עניין נוסף של הצמח לאנושות הוא יופיו - הרבה אדום. בעת הלבלוב הענפים הצעירים אדומים, ובעונת השלכת גם העלים נצבעים באדום לוהט, ועל כן מגדלים את הברברית כצמח נוי. התפרחת היא סוכך צפוף. הפרחים הם בעלי שישה איברים בכל דור: שישה עלי גביע קצרים ורחבים; שישה עלי כותרת צהובים, מעוגלים וקעורים, עם שתי בלוטות לכל עלה כותרת; שישה אבקנים, צהובים אף הם. הפרי ענבה עסיסית, מוארכת, בצבע כחול-אפור יפהפה. הזרעים שחורים. ברברית הלבנון גדלה בר בארץ רק במרומי החרמון, וגם שם בפרטים אחדים בלבד. תפוצתו העולמית של המין משתרעת מסוריה צפונה.

כאמור, רוב המינים של הברבריס נפוצים בהרים באזורים הממוזגים של אירופה, אך מינים אחדים, הגדלים באמריקה, חביבים על תושבי פטגוניה, שם אוספים את הפירות למאכל ובעיקר להכנת ריבה. שמם העממי קַלַפַטֶה, ויש בארגנטינה אף עיר הנקראת בשם זה על שם הצמח. גם בסין, ולמעשה בכל מקום שברברית גדלה בו, היא גם נאכלת. הפירות על רוב שיחי הבר קשים וחמוצים, ועל כן הפתרון המתבקש הוא להכין מהם ריבה.

באירן פותח זן מיוחד של ברבריס, רך ונטול גרעינים, הנקרא זרשק (Zereshk Berries). הוא מיוצר שם בכמויות גדולות, מיובש ומיוצא לעולם. הזרשק משמש כתוספת לתבשילים רבים, בעיקר לאורז אבל גם לבשר. ומכיוון שבאותו אזור שבו מגדלים את הברבריס מגדלים גם זעפרן, הנה המתכון המשולב.