הברזילון משתייך למשפחת השפתניים (Labiatae). לא אלאה בתיאור הפרחים כיוון שהם מצויים בכל מגדיר, אך אציין את העורקים הבולטים גם על העלים התחתונים וגם על החפים שמחיקם יוצאות התפרחות. על פירוש השם ברזילון והיחס שלו למתכת מצאתי כמה סברות. מקור השם הוא מיוונית, ופירושו - מכיל ברזל, והכוונה לסגולות התזונאיות שלו. אפשרות אחרת ששמעתי היא ששימש לרפא חיילים מפצעים שנגרמו על ידי חניתות וחרבות העשויות ברזל. ובאותה אווירה סוברים גם שהשם נובע מצורת עלי הגביע הדומה לקצה של חנית. באסוציאציות שלי השם מתקשר לחזות הקשוחה והנוקשה של הסוג. הפרחים בתפרחת של הברזילון אסופים בדורים. הייתי אומרת אסופים בקפדנות, ופונים כלפי מעלה. אולי משום ההתאמה למאביקים, ואולי משום הקפדנות והצניעות.

הדורים של הברזילון אסופים בשני חפים נגדיים. גם כאן, הכי קל לזהות את המשפחה ואחר כך את הסוג, ובין המינים קשה יותר להבדיל. שישה מינים גדלים בישראל, חלקם בחרמון: ברזילון כפוף-שיניים (Sideritis curvidens), ברזילון מרוחק (Sideritis remota), ברזילון הררי (Sideritis montana), ברזילון לבנוני (Sideritis libanotica), ברזילון ריסני (Sideritis perfoliata), ברזילון ענף (Sideritis pullulans). מאז שנת 2002, עת הצטרף המחקר המולקולרי לכלים של המחקר הסיסטמטי, חלו שינויים הן בהגדרת הסוג והן בהגדרת המינים וביחס לתת-מינים השונים הפזורים בעולם. המילה האחרונה בתחום טרם נאמרה.

מינים רבים של ברזילון גדלים על הרים גבוהים, לעיתים קרובות מעל 1,000 מ', בתנאים קשים, בעיקר של מחסור בקרקע. לרוב המינים מראה כסוף משהו, שנגרם מכסות של שערות שמגינה על הגבעול והעלים. בתנאים האלו רוב המינים הם רב-שנתיים, שכן קשה להגיע בשנה אחת של מאמץ להתבססות ולפריחה, אך יש מינים חד-שנתיים, מחצית מהמינים (אך לא מהפרטים) שגדלים אצלנו. חלק מהמינים משמשים בגננות ולעיתים רחוקות כגידול חקלאי לייצור תה. הסגולות הרפואיות המיוחסות לצמח הן רבות מאוד, רבות מדיי לטעמי, ויש בהן סתירות פנימיות, ועל כן לא אמנה אותן.

העלים של הברזילון קשים, ועל כן לא ניסיתי אפילו לטעום אותם. הם אינם מתאימים למאכל. אם רוצים להכין מהם תה לא מספיק לחלוט אותם אלא צריך להרתיח אותם במשך כמה דקות על אש חיה, ולאחר מכן למזוג לכוסות ולשתות חם או קר. להכנת תה לרוב משתמשים בעלים מיובשים. הפרחים עשירים בצוף, והם נמצצים בשטח. ברוב הספרים כתוב שילדים נוהגים למצוץ אותם, ואני ראיתי הרבה יותר מבוגרים מוצצים פרחים. לשמחתי, לא מתוך מצוקה אלא מתוך נוסטלגיה. פה ושם ראיתי גם ילדים שההורים לימדו אותם, והם נכונים להשתעשע.