בת קורנית הערבות משתייכת לקבוצת הצמחים ממשפחת השפתניים (Lamiaceae) הכלולה בהגדרה של שם המטבח, תימין. מעניינת ההפרדה בין שמות המטבח לשמות בשטח; לחלק מהצמחים יש שם עממי, שם לטיני ועוד שם מטבח. בשפה העברית, זו שכותבים אותה בחוסר נוחיות מימין לשמאל כמו בימים שהיו חורתים עם אזמל באבן, יש שמות נוספים. אני למדתי לזהות את הצמחייה בשפה העברית, ובביקורים בחו"ל ובמפגשים בוטניים אני צמודה בחוסר אלגנטיות לרשימת השמות המתורגמת. את השמות של האצות למדתי ישר בלטינית. מדרך העולם, כנראה שקודם ילמדו החוקרים לזהות את כל מניפת השמות, ואחר כך עקרות הבית יקראו לתבלינים שלהן בשמות לטיניים.

כל המינים בסוג קורנית ובת קורנית הם צמחי תבלין מהטובים בעולם. יש להם ארומה חזקה, אופיינית למשפחה, אבל עם זאת הם לא מתחרים עם טעמים אחרים של התבשיל אלא מחזקים אותם. ואם בסיר הם ידידותיים, הרי שבטבע לטעמים העזים שלהם שתי מטרות, שהראשונה שבהן היא למנוע מלקטני העשב המסורתיים, העיזים, הכבשים, האיילים והצבאים, לאכול אותם. הם נאכלים אבל פחות. המטרה השנייה היא למנוע מהצמחים השכנים לגדול ולהתרבות בסביבתם הקרובה. צמחי הקורנית שגדלים בגינתי חולשים על אחת הפינות שבה אין לי צורך לעשב. אללופתיה היא התכונה של הצמחים שמפרישים חומרים מעכבי נביטה. אבל דווקא התכונות האלו שאמורות להקנות לה עמידות הן שהיו בעוכריה. הקורנית ובת הקורנית נאספות למטבח ונאכלות חיות או מיובשות.

בת קורנית הערבות נדירה בארץ. היא גדלה בהר הנגב ובבקעת ים המלח, וגם שם קשה למצוא אותה. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות המזרח התיכון. המין המקומי פחות ידוע מהמינים האירופיים המפורסמים יותר, למשל בת קורנית פשוטה (Thymus vulgaris), אבל הוא לא פחות טעים. המין שלנו מדברי בתפוצה שלו, עובדה המחזקת את סגולותיו, שכן המדבר הוא בית גידול קשה אבל מקור לצמחים הארומתיים שהם מטובי התבלינים. המינים המדבריים הם בעלי יכולת לרכז את החומרים, ועל כן הם ריחניים עוד יותר. קצב הגדילה האיטי והאופי של האנשים בסביבתם לא גרמו להם כמובן להפוך לצמחי חקלאות חשובים.

החומרים המרוכזים שבצמחי הקורנית המדבריים הם בעלי תכונות מרפא חשובות. במקרה של התימין הם נחקרו ואומתו בעבודות מדעיות. הקורנית מכילה salicylates שמזכיר במבנה שלו את האספירין, והרבה חומרים נוגדי חמצון. אם היא לא תשמור עלינו צעירים לנצח בוודאי תשמור על האוכל שנכין כדי שלא יתקלקל. בימים עברו, לפני שהיו לכולנו מקררים בבית, חשיבותם המרכזית של התבלינים הייתה לשמור על האוכל ולעכב את הקלקול והריקבון.

ההמלצה שלי למי שחשקה נפשו ליהנות מבת קורנית הערבות היא לאסוף זרעים ולגדל בגינה או בעציץ. הדרישות של הצמח מוגבלות, ובתנאים של שפע העלים גדלים ונפרסים עוד יותר מאשר במדבר. המתכון שאני מביאה הוא מדברי. פיתה בדואית אפשר גם להכין בבית מתחת לעץ, אבל טעמה האידיאלי הוא על יד מדורה במדבר. כשאמרתי תודה לחאלד על המתכון הוא צחקק. כל ילד יודע להכין פיתה כזאת.