הגדילן המצוי שייך למשפחת המורכבים (Compositae), אחת ממשפחות הצמחים הנפוצות והמוצלחות בטבע. זוהי המשפחה הגדולה ביותר בקבוצת הפרחים הדו-פסיגיים, ובה יותר מ- 20,000 מינים. הרעיון המרכזי של המשפחה הוא שכל "פרח" הוא למעשה תפרחת שהיא קרקפת, כלומר צבר של פרחים שגם אם כל אחד מהם הוא פרח נפרד מבחינה אנטומית ומכיל אבקנים ועלי, הרי כולם יחד מתפקדים כ"יחידת האבקה" אחת. ספק אם חיפושיות הפרחים המרבות לבקר אותם מודעות לנושא, אבל הנוחיות שמשמעותה שניתן ללכת מפרח לפרח ברגל ולא צריך לבזבז אנרגיה על תעופה מוכיחה את עצמה מבחינה כלכלית.

ככל הנראה הפסוקים המקראיים המתייחסים לחוחים בספר איוב ל"א, מ: "תחת חיטה יצא חוח ותחת שערה באשה" מתכוונים לברקן ולגדילן. במדרש רבה נאמר: "היהודים הללו שומרי שביעית הם ואין להם ירק, ואכלו החוחים של זה והוא מתאבל עליהם". ללמדנו שהחוחים שניהם קוצים נפוצים, הגדלים לרוב בצידי דרכים ובשדות בור וכמובן מתאימים למאכל אדם.

הגדילן המצוי הוא צמח נפוץ מאוד, והוא בין הצמחים שמצליחים לגדול היטב בשטחים מופרעים. אולי הסיבה היא קצב הגידול המהיר, אולי הקוצים, אולי כושר הנביטה של הזרעים, ואולי כל הסיבות יחד. נראה אותו פחות בשמורות טבע ויותר בשולי דרכים ובסביבות מגורי אדם. הגדילן מרוויח מהמודעות הנמוכה שלנו לשמירת טבע, ועל כן ניתן לאכול אותו במצפון נקי.

לברקן עלים גדולים וירוקים, ועליהם מצוירים מעין קורים לבנים. תהיתי לא פעם מה התפקיד של הציורים שעל העלים, שכן האזורים הלבנים הם חסרי כלורופיל ומבחינת הצמח זה בזבוז משאבים או לחלופין השקעה לטווח ארוך. לא ידוע לי על עבודות שנעשו בנושא, ואני יכולה רק לנחש שיש להם משמעות בהתגוננות של הצמח מפני אוכלי צמחים. ייתכן שהקוצים מיועדים להרחיק את המקנה, אולי מפני שהם מדגישים את הקוצים, או שלקורים הלבנים תפקיד בהרחקת זחלים. ואולי יש להם משמעות של הסוואה והקווים הלבנים גורמים לעלים להיראות קטנים יותר, כמו שאומרים אצלנו: "שלא יעשו להם עין הרע". אבל כל אלו ספקולציות שמחכות לאישור. למישהו יש רעיונות אחרים?

שני המינים, הברקן והגדילן, הם חד-שנתיים, נובטים בחורף ופורחים באביב. העלים של שני המינים דומים מאוד. לעלים של הברקן יש ציר מרכזי בגוון סגול, הם שטוחים והכתמים הלבנים שעל העלה מתחברים ביניהם וגדולים יותר. מכאן שהעלים של הגדילן מסולסלים, חסרי ציר סגול והרשת של הקורים הלבנים המצוירת על העלים דלילה יותר. רק מומחים יבדילו ביניהם, אבל שניהם מתאימים באותה מידה למאכל. שימוש משותף נוסף לשניהם הוא להקרשת החלב בדרכו אל הגבינה. מטפטפים כמה טיפות תוך כדי בחישה, והן מזרזות את התהליך.

עלי הגדילן נאכלים גם כעלים בסלט וגם מטוגנים עם ביצה וקמח בקציצות. מי שאינו חושש מהקוצים ועיתותיו בידו מוזמן גם לקלף את הפרח ולאכול את הקרקפת. בסיס הפרח טעים כמו לב של ארטישוק. המתכון המובא כאן משמש אותי הרבה שנים. הוא מתאים לפעילות של בישולי שדה בשטח והוא מצליח גם בבית. הוא מתאים במיוחד לימים הגשומים האלה, כשפתאום באים אורחים ואין לכם כלום בבית מלבד התשוקה להכין ארוחה מעניינת.