הסוג אגרופירון עבר מהפך בסיסטמטיקה שלו, והוא פוצל לשני סוגים: אלומית (Elymus) וגלדן (Elytrigia). בחלק מהספרים (למשל במגדיר הצהוב) עדיין קוראים לאלומית אגרופירון, אף על פי שאת השם הלטיני שינו כדי שיתאים לסיסטמטיקה העדכנית. ב"פלורה פלשתינה" האגרופירון מופיע רק כשם נרדף. בכל מקרה, הסוג או הסוגים נשארים נאמנים למשפחה, משפחת הדגניים (Poaceae). אלו ואלו הם צמחים עשבוניים, רב-שנתיים, שמפתחים גבעול מוקשה שיכול להגיע עד למטר אחד אבל לרוב נעצר בחצי או בשליש הדרך. התפרחת היא שיבולת שמכילה מספר רב של שיבוליות מסודרות זו על זו, ובכל אחת כשלושה פרחים. קל לזהות את משפחת הדגניים וקשה יותר להבחין בין המינים.

הקבוצה במצב של חוסר בהירות סיסטמטי, כאשר במקומות שונים בעולם משתמשים בשמות שונים לאותו מין ביולוגי. אחת הסיבות היא הימצאות של הרבה מיני כלאיים והגדרה לא ברורה ולא סופית של המינים. החלוקה שמציע Tzvelev בשנת 1976 בספר שעוסק בטקסונומיה של אירופה מפרידה בין המינים על פי כמה קריטריונים: צורת ההפריה - האם הם בעלי הפריה עצמית או תלויים בהפריה הדדית, על פי הריזואידים, ועוד סימנים. אין ספק שהקבוצה הזאת מחכה לבדיקות גנטיות כדי להגדיר טוב יותר את המינים השותפים בה.

בעולם ידועים יותר מ-100 מינים של גלדן, ובארץ גדלים ארבעה-חמישה מינים. אלומית (אגרופירון) החורש Elymus (Agropyron) panormitanus)) היא מין ים תיכוני שעולה צפונה, אלומית הלבנון (Elymus (Agropyron) libanoticus) גדלה רק בחרמון, ולהערכתי הנפוץ מכולם הוא גלדן סמרני (junceum Elytrigia (Agropyron)), שבזמנו קראנו לו אגרופירון סמרני, והוא מין של חוף הים ואזור הרסס, שעמיד מאוד למליחות וליובש. מין אוהב מלח נוסף הוא הגלדן (אגרופירון) המוארך ,(Elytrigia (Agropyron) elongatum) מין נדיר שמצוי במלחות של הנעמן. באירופה ובמקומות אחרים בעולם גדלים מינים נוספים, ונפוץ מאוד אגרופירון (גלדן) זוחל (Agropyron repens). המינים נבדלים במספר המלענים ובאורך הגלומות. העמידות למלח מתבטאת בעלים גלולים ובבלוטות להפרשת מלח.

הגלדן הוא אחד הסוגים הקרובים לחיטה, ועל שום הייחוס המשפחתי נוסיף לו כבוד. גם השם (הישן) אגרופירון פירושו שדה חיטה ביוונית, אם בגלל הקרבה הסיסטמטית ואם בגלל העובדה שהוא גדל בשולי שדות והטריד את החקלאים. בעבר ערכו הכלאות בין אגרופירון לחיטה, והצליחו לקבל צמח של חיטה רב-שנתית. לא ידוע לי אם המשיכו לפתח אותו, אבל חיטה רב-שנתית פירושה שאפשר לקצור את השדה ואין צורך לזרוע אותו מחדש; הוא יצמח בשנה הבאה ויתחדש מהשורש. בנוסף, הגנום של האגרופירון יכול לתרום לזן החדש של החיטה גם עמידות למליחות ולמחלות.

חנויות תבלינים חביבות עליי. תמיד מוצאים שם משהו מעניין, מקומי או מיובא. אחת ההפתעות הייתה בחנות תבלינים באי נקסוס שביוון, שם מכרו לפי משקל אגרופירון מקומי, מיובש וקצוץ. במבט ראשון הוא לא נראה לי עד כה מתאים למאכל אדם. מייד קניתי שקית, לא רציתי להיות מהתיירות האלו שרק מבלבלות את המוח ולא קונות. קסניה המוכרת הסבירה לי שהזקנים שותים ממנו תה וזה טוב למערכת השתן, מונע בעיות בפרוסטטה ועוד צרות של זקנים... עם השקית באתי לארץ והכנתי תה, בינתיים הבריאות בסדר. השורשים של גלדן זוחל (Elytrigia repens), מין שאינו גדל בארץ, מתוקים, ובבישול ממושך אפשר להכין מהם סירופ. אפשר גם להתסיס אותם ולהכין מהם בירה. הזרעים מתאימים לאכילה, אבל הם קטנים בהשוואה לדגני הלחם. אפשר לערבב אותם עם חיטה ולטחון לקמח.