געדה מצויה היא עוד פרח לבן ממשפחת השפתניים (Labiatae), משפחה יצרית ומתוחכמת עם הרבה צמחי ריח והרבה שכלולים במנגנון הפריחה. אומנם מדובר בחברה של כבוד במשפחת השפתניים, אך הסוג געדה מאופיין בפרח שבכותרת שלו יש רק שפה אחת, ולא שפתיים כמו אצל רוב בני המשפחה. השפה העליונה של הכותרת מנוונת, קצרה מאוד, כמעט חסרה, והשפה התחתונה מחפה עליה בגודלה היחסי. המבנה המיוחד הזה של הגעדה מאפשר לחרקים משטח נחיתה גדול וגישה פתוחה למוקדי העניין (בעיקר צוף). החיסכון בעלי כותרת אולי נראה שולי, אבל משתלם לאורך זמן.

כתריסר מינים של געדה גדלים בישראל כצמחי בר, ועוד כמה מינים בתרבות. מלכת הגעדות היא הגעדה המצויה. דרומה ממנה גדל מין המזכיר אותה בצורתו, אולי מין ויקרי לגעדה המצויה, גם הוא מכוסה שערות לבנות, געדה מלבינה (Teucrium leucocladum), הגדל בהרי אילת ובדרום הערבה. נזכיר גם את הגעדה המפושקת (Teucrium divaricatum) עזת הצבעים, וכאן נעצור - שהרי כולן מופיעות במגדיר.

הגעדה המצויה מכוסה שערות לבנות. המראה הלביד מלמד על ההתאמה שלה ליובש. השערות עוצרות את קרינת השמש העזה, וגם שומרות על סביבה לחה ומוצלת בסמוך לפתחים של הפיוניות, שהם המקום המרכזי לאיבוד מים בצמחים. הגעדה היא מין ים תיכוני, אבל היא גדלה בנישות היותר קשוחות ויבשות של בית הגידול. נמצא אותה במפנים דרומיים, על סלעים ובספר המדבר.

הצמח מוגדר כבן שיח או שיח קטן. הוא ירוק (אפור) במשך כל השנה ואינו עומד בשלכת, לא בחורף ולא בקיץ. העמידות מתבטאת גם ביכולת שלו לפרוח בקיץ, שאז יש פחות פרחים, מה שמבטיח נהירה של מאביקים לפתחו. למרות השפה העליונה החסרה, ואולי בשלה, הוא זוכה לביקורים רבים בעיקר של מיני דבורים יחידאיות, אך גם של זבובים ויתושים.

מינים אחדים של געדה משמשים כצמחי תבלין, אבל המין החשוב ביותר, הן מבחינת התפוצה והן מבחינת השימוש, הוא הגעדה המצויה. הצמח משמש כתבלין ולהכנת תה, וגם מייחסים לו תכונות רפואיות כמו עזרה במאבק נגד דלקות של דרכי הנשימה. הוא מתאים גם כצמח קטורת, במיוחד בחורף כשמרובות ההצטננויות. בשל החשיבות הרבה של המין נעשו כמה עבודות שבדקו את ההרכב של השמנים האתריים של הגעדה המצויה. אני מצאתי אחת מפורטוגל, שם מצאו הבדלים בין אוכלוסיות שונות, ועבודה אחת מקורסיקה. בספרד מהללים את הצניעות של הצמח, שאינו צורך הרבה מים, וממליצים עליו לגינון, עצה שגם אנחנו יכולים לקבל בלב שלם.