הגרגיריון הוא מצליב סטנדרטי, צהוב פרחים ועשיר בצוף, מין מדברי נפוץ למדיי, עם שושנת עלים ועלים גזורים. הוא מאלו שאינם מושכים את תשומת הלב, אבל הם שם. דבורים ופרפרים יודעים למצוא אותו. בעבר היה השם הלטיני "ערבי" (Nasturtiopsis arabica), והשם שלנו ליווה אותו, אך מאז עדכנו את השם הלטיני ואנחנו נשארנו בלוונט.

הגרגיריון מזמן לנו אפשרות לדבר על הצבע הצהוב בפרחים. זה הצבע הנפוץ ביותר באזור הזה של הים התיכון, ואולי בעולם כולו, שלרוב בוחרים בו הפרחים הפורחים במסות גדולות: סביונים, חרציות, חרדלים. הצבע נפוץ מאוד במשפחת המצליבים ובמשפחת המורכבים, אבל גם במינים המשתייכים למשפחות אחרות, כמו למשל הקידה והלוטוס ששיכים למשפחת הפרפרניים.

קבוצות גדולות של מאביקים, טריפסים, דבורים וציפורים, מגיבות היטב לצבע הצהוב. הדבורים רואות צהוב, כחול ואינפרה-אדום, והציפורים רואות אדום וצהוב. מה ההיגיון האבולוציוני? קשה לדעת. עלה בדעתי שלמינים רבים של צמחים מגווני עלים יש אבקנים עם אבקה בצבע צהוב, אז אולי הפרח הצהוב משמש להאדרת הפרסומת של האבקנים, אחד הגמולים שמושך חרקים לצמח. על החושניות של הצבע הצהוב בעולם המאביקים אפשר ללמוד גם מהעובדה שלמינים רבים בעלי צבעים אחרים דרכי צוף ומרכז בצבע צהוב.

מינים רבים של בני משפחת המצליבים הם צהובי פרחים, ולעיתים קרובות הם פורחים בגלים זה אחרי זה. ספק אם המאביקים עצמם מבחינים בהבדלים בין המינים. הנאמנות שלהם למאביקים מושגת באמצעות סנכרון של מועדי הפריחה והשתלטות על הנישה. נראה שהם אינם מחכים להבשלת הפירות כמו הבוטנאים, אלא פועלים לקידום התהליך.

בבתי גידול מדבריים רבה חשיבותם של המינים החד-שנתיים, והגרגיריון יארח אותנו כדי לדון גם בכך. התכונה המרכזית שאליה קשה להסתגל בבית גידול מדברי היא חוסר היציבות, בעיקר חוסר היציבות בכמות המשקעים ובפיזורם. ימים יבשים שבהם מייחלים לגשם, יש הרבה. כאשר יורד גשם במדבר הוא בעיקר גשם חזק, שיטפוני; פתאום בבת אחת יש הרבה מים במקום דל במשקעים. מי שלא ינצל את האוצר הזה יישאר עני מרוד בהמשך הזמן, או אולי אפילו לא יישאר בכלל. על כן, מינים חד-שנתיים רבים ממלאים את המדבר בזרעים. הם מקפידים לפתח מנגנונים שונים של שעוני גשם שיאפשרו נביטה מדורגת, רק כאשר יש מספיק גשם, וגם אז שלא ינבטו כל הזרעים אלא רק חלקם. השאר יישארו בכוננות ספיגה למטח הבא, בעוד חודש או בעוד שנתיים. החד-שנתיות מאפשרת למינים לגדול במדבר בזמן שיש בו מים.

כפי שרואים בכותרת, לגרגיריון הגדל אצלנו שני שמות, וכנראה הכוונה לאותו מין והשמות נרדפים. ב-2007 תואר מין חדש מסיני וממצרים על ידי קדרי עבדול חליק (Kadry N. Abdel-Khalik), מומחה למצליבים, שגם הוא מודה בקושי הרב להגדיר את המינים הצהובים של המצליבים; עוד אחד מהסוגים שמחכים להכרעה סופית שתיפול ביום שיערכו להם מיפוי גנטי. העלים מתאימים לסלט (מצליבים), אבל הפעם הלכתי על המתכון הכי בנאלי: חביתה.