גרגיר הנחלים משתייך למשפחת המצליבים ((Brassicaceae, משפחה שרבים בה הצמחים החריפים, אבל גרגיר הנחלים הוא אחד מהעדינים. זהו צמח סלט מצוין שמכיל הרבה מינרלים וויטמינים. מימי קדם הוא משמש כתרופה נגד צפדינה (בשל הריכוז הגבוה של ויטמין C בצמח) ולטיפול בחולי שחפת. הגרגיר עוזר לנקות את הריאות, ומי שמעשן מומלץ לו לאכול מנות יפות ממנו. גם לטיפולי יופי משתמשים בגרגיר. התמצית טובה לחפוף בה את הראש, וגם להלבין את עור הפנים. כן, ואם אתם כבר על שפת הנחל, כדאי שתתרחצו, גם זה עוזר.

עד לפני 100 ואפילו 50 שנה רבים היו המעיינות שזרמו אצלנו. בקיץ הייתה מצטמצמת שפיעתם, לפעמים הייתה נשארת רק בבריכה קטנה, חצובה או בנויה. שם היו כמה ילדים בתחתונים משתוללים במים, והרועים עומדים בצד ומעשנים סיגרייה, מדברים או שואבים מים לעיזים. את המקומות האלו אכלסו בעיקר צמחי נענע וגרגיר הנחלים, שני המינים הם חובבי מים זורמים, זכים וקרירים.

בהיותו צמח מים יכולת ההשתרשות של גרגיר הנחלים גבוהה. שימו גבעול בכלי עם מים, ובתוך ימים מספר הוא יפתח שורשים. הצמח מתרבה היטב גם מזרעים, ובתוך שלושה שבועות מהזריעה אפשר לקצור יבולים. זרעי הגרגיר מתאימים גם למנבטות ביתיות. זורעים גרגיר בכלי על מצע גידול ואוכלים את הנבטים הצעירים. מי שמתקשה ללקט את הצמח יוכל למצוא אותו בשווקים. כיום מגדלים אותו בשדות ובחממות, והוא מושקה בממטרות ובטפטפות.

הפרחים של גרגיר הנחלים, לבנים וקטנים, מקובצים לתפרחות. כמעט תמיד תמצאו עליהם איזו דבורה שבאה לשלב את המועיל עם הטעים - איסוף אבקה ושתיית מים. פרפרים אוהבים לנחות שם וגם זבובים. התאמה לקשת רחבה של מאביקים היא חלק מהתרומה להצלחה שלו כמין אוניברסלי. לרוב בעלי החיים אוכלי הירק החריפות בעלים אינה טעימה, אולם הברווזים אוכלים אותו, הכבשים וגם הנברנים.

הגרגיר הוא צמח בעל תפוצה נרחבת. הוא גדל כמעט בכל מקום בעולם. ידוע שהפרסים אכלו אותו 400 שנה לפני הספירה. המלך הפרסי,Xerxes  ציווה על חייליו לאכול אותו מטעמי בריאות, עוד לפני שאכלו לחם. באנגליה מגדלים אותו כצמח נוי לפחות משנת 1548, אבל זו לא חוכמה, להם יש הרבה מים והרבה גשם. בספרות מאותם ימים ממליצים לאכול גרגיר עם לחם וחמאה או לשלבו בסלטים. ההמלצות בתוקף גם היום. אפשר גם לבשל את העלים, אבל גדולתו של הצמח היא בריכוזי הוויטמנים והברזל, ואלו נפגעים בבישול.

הגרגיר אינו גדל במים עמוקים אלא מזדקר מן המים הרדודים, כאשר רוב הגבעול והעלים ובוודאי הפריחה מתנשאים מעל פני המים. בחורף העלים ירוקים ופריכים מאוד, ובאביב הוא מתחיל לפרוח ואף ממשיך בקיץ אם רק ממשיכים לזרום מים באפיק הנחל. לקראת סוף העונה הצמח נעשה חריף ויותר ארומתי. אוכלים כמובן את העלים, ואפשר לאכול גם את הפרחים וגם את הזרעים. אצלנו, ותיקי השכונה (שיכון דרום, זיכרון יעקב) היו קוראים לו ג'רג'יר ומלקטים אותו בחלקו העליון של נחל התנינים. שם, כאשר הנחל זורם, אפשר עדיין למצוא אותו. היום הזקנים כבר לא יוצאים לשטח אלא מסתפקים באגודות הירוקות שנקנות בשוק.