הסוג גרגרנית כולל כ-130 מינים ומוצאו בדרום-מזרח אירופה ובמערב אסיה. הסוג שייך למשפחת הפרפרניים (Papilionaceae). אצלנו הוא מרגיש בבית, 22 מיני גרגרנית בישראל, חלקם נדירים.

גרגרנית ערבית נפוצה ואפילו שולטת בערבות ובמדבריות של דרום הארץ. היא מהסוגים שקל להגדיר אותם: פרחים לבנים שמתגנדרים בכתם סגול בקצה החוד של ה"סירה" שני עלי הכותרת התחתונים. התרמיל אופייני שטוח ומעוטר בפסים ובציציות, תפגשו בו פעם אחת ותזכרו אותו

התאמה נוספת של הגרגרנית כצמח ליקוט היא העובדה שהיא גדלה, לרוב, בכתמים צפופים וגם בתוך ובשולי ישובים. הגרגרנית הערבית מתפתחת על  קרקעות של לס וחול, באיזור החוף ובעיקר בערבה ובמדבר. הארץ היא בגבול התפוצה בצפוני שלו שכן זה הוא מין של מדבריות ערב והסהרה.

הגרגרנית הערבית, בהיותה צמח חד שנתי, מוכיחה את התיאוריה שהמדבר הוא מקומם של המינים החד שנתיים. הם עוברים את תקופות היובש כזרעים שאינם צורכים מים ואינם מבזבזים משאבים. נובטים כשהתנאים מתאימים ומשגשגים בעונה שיש בה הרבה צמחיה ועל כן לחץ הרעיה מתמתן.

כל חלקי הצמח נאכלים, והסוג ידוע כמתאים למאכל ולא רק בגלל החילבה. כיוון שמחצית מצמחי ישראל נאכלים, תלוי באיזו תקופה פוגשים את הצמח. אני פגשתי בו בראשית החורף, ועל כן בחרתי להכין ממנו סלט.