הגרניון הוא הסוג המוביל במשפחה, משפחת הגרניים (Geraniaceae), ולמרות זאת כשאנחנו אומרים גרניום אנחנו לרוב מתייחסים לפלרגוניום, צמח נוי ששום חצר במזרח התיכון אינה שלמה בלעדיו. יש הרבה מינים בסוג גרניון, ורבים מהם גדלים אצלנו. אנחנו בשולי גבול התפוצה של המין. רוב המינים מתאימים למאכל, ומי שימצא את עצמו בסדנת הישרדות או אבוד בארץ לא נודעת כדאי לו להכיר אותם...

שם המין של הגרניון, גזור, מתייחס לצורת העלים שהם בעלי מפרצים עמוקים, גזורים בלשון הבוטנאים. מעניין לראות שההבדלים בין המינים מתבטאים יותר בצורת העלים מאשר בצורת הפרחים, ולא בכדי, קל יותר לאבולוציה לשנות את העלים, שכן הם מענה לתנאי הסביבה בבית הגידול. שינוי של הפרחים הוא שמרני יותר, כיוון שהוא מחייב שינוי תפיסה גם אצל החרקים, וזה כבר פרויקט תקשורתי מסובך. הגרניום שלנו עבר שינוי בעלים שהם מפורצים יותר, אולי הגדלה של שטח הפנים היא מזכרת לתקופה חשוכה באבולוציה שלו.

לחלק מהמינים של הגרניום יש ריכוזים שונים של שמנים אתריים, כהגנה מפני חרקים. גם הגרניון הגזור אינו מומלץ במיוחד למאכל. הוא מוגדר בחלק מהמקומות כ"אוכל של נשים" (A famine food), ובמילים אחרות הכוונה ללחם עוני, שכשאין משהו אחר לאכול נזקקים לו. אני מקווה שכולנו נמשיך להתקיים בשפע המזון שלנו ונתייחס אליו כמו אל קוריוז אתנו-בוטני. הצאן אוכל אותו ברצון, אבל כנראה שאוכלי עשב אחרים לעיתים נמנעים מלאכול אותו, תלוי כמובן מה האפשרויות העומדות לרשותם.

יש המלצה של ד"ר דרלינגטון, משנת 1859, על המתכון:Boiled in water and mixed with sugar and milk it is easily administered to children (Meyer 208). - שורש טחון מבושל במים ומעורבב עם סוכר מומלץ לילדים. איפה הימים שהילדים היו מקבלים סוכר וחלב כסמל של בריאות? אפילו כשאני הייתי ילדה, היו בקבוקי חלב קטנים שקיבלנו בבית הספר. גילוי נאות: בלי גרניום, אבל עם סוכר למי שרצה... נשים חרוצות שאספו את הפקעות יכלו לשמור אותן בבית, וכך להבטיח הספקת עמילנים לילדיהן. כל חלקי הצמח, שורשים ועלים, משמשים לבישול. ואנחנו, שרגילים לקנות בחנות פקעות של תפוחי אדמה, מתעצלים לחפור כדי לזכות בפקעות. מי שבכל זאת רוצה לטעום וקשה לו לחפור, הנה מתכון מהעלים. הצמח נפוץ מאוד, לא מוגן, וקל למצוא אותו. גם התוספת של עלים לתבשיל נראית לנו מושקעת.