גרניון הלבנון הוא בן למשפחה צפונית, משפחת הגרניים (Geraniaceae). ההופעה של המין גרניון הלבנון אצלנו היא נדירה, כיוון שאנחנו נמצאים בגבול התפוצה הדרומי שלו. אצלנו חובבי הצמחים מעפילים לחרמון כדי לראות אותו, אבל באירופה הוא צמח נפוץ ואפשר לקנות בפרוטות זרעים שלו לטובת מי שאוהב לזרוע בגינתו צמחי בר. גם הפוליטיקה מתגנבת כאן לבוטניקה. אחד מידידיי רצה לרשום את צמחי החרמון, וביניהם גם את גרניון הלבנון, כמינים חדשים לישראל, ונענה שבוועדת התפוצה של הצמחים החרמון משויך לחבל ארץ אחר, ושם הוא רשום ואין בכך גילוי שמצריך הערה בפרסום המדעי.

גרניון הלבנון פורח בראשית הקיץ, ואז הוא נעלם וחוזר ללבלב בסתיו, כמובן אם התנאים מאפשרים לו. גם הוא כמו רבים מבני המשפחה, גאופיט שמפתח פקעות שבהן הוא אוגר מזון וסוכרים והן, הפקעות, עומדות לו משנה לשנה, סוג של תוכנית חיסכון או חברת ביטוח. הגרניון נהנה מכל העולמות: מופיע ונעלם מפני האדמה בהתאמה לתנאי הסביבה, ובעיקר כמות המים הזמינים, ובמקביל שומר על מקומו בשטח וגם על היכולת שלו להתחדש במהירות. גם כאשר החלק העל-אדמתי שלו נפגע, הוא צובר יתרונות של צמח רב-שנתי.

בנושא הפקעות של צמחי הבר שלנו אנחנו חסרים מידע רב. לא מזמן מצאתי בשדה בור על יד הבית (כשחרשו את האדמה במטרה להכין אותה לבנייה) פקעת יפהפייה. אספתי, טעמתי מחצית וראיתי שהיא טעימה להפליא, עמוסה עמילנים וכל מה שאפשר לצפות מפקעת. את החצי השני של הפקעת שתלתי בעציץ בתקווה לגלות למי היא שייכת, אבל הפקעת לא שרדה ולא לבלבה והתעלומה בעינה עומדת. אני מביאה את הסיפור כדי לחדד את החשיבות של ההיכרות עם הסביבה למי שרוצה להיזון ממנה. צריך לבוא בחורף כשהצמח ירוק, לסמן אותו במחשבה או בענף, ואז להתאפק ולחזור למקום בקיץ, כשכולם ממש רעבים. זו משימה לא קלה, שדורשת התמקצעות. כמה טוב שאנחנו לא רעבים ולא תלויים בחסדי הלקט.

כל מה שמכינים מתפוחי אדמה אפשר להכין מפקעות של גרניון, ובהיותי אישה מעשית המתכון הוא לעלים ולא לפקעות. כאן ההמלצה שלי היא ללביבות עם גבינה. בילדותי זה היה מתכון מבוקש. אימי הייתה מכינה אותו כשנשארה לה גבינה או כשרצתה לפנק אותנו.