בני משפחת הגרניים (Geraniaceae) מכילים קצת טעמי לוואי, לכן רצוי לבשל אותם או לחלוט. אם כי, רחלות אחרות אוכלות אותם בלי בישול, כך שאפשר. כל מיני הגרניון הם יפים, ואני לא בטוחה שהמין שזכה אצלנו לכינוי גרניון נאה הוא הנאה מכולם. תחרות יופי קשה במיוחד יש לגרניון עם הפלרגוניום, שחלק מהאנשים קוראים לו בטעות גרניום. עד המאה ה-18 זה היה לגיטימי, ולקראת הסוף הופרדו המינים - ובצדק. הפרחים של הגרניון הם נכונים, סימטריים, והפרחים של הפלרגוניום לא כל כך. יש להם לעיתים קרובות סימטריה דו-צדדית ולא נכונה. בהיותם צמחי נוי חשובים מזה לפחות כ-200 שנה הם שומרים בפי העם על השם הישן, וגם אני בעוונותיי מבקשת במשתלה גרניון ולא פלרגוניום. הגננים מנומסים, ועד כה טרם תיקנו אותי.

גרניון נאה גדל לא רק אצלנו אלא בכל רחבי אירופה, במערב אסיה ובצפון אפריקה. הוא נפוץ למדיי בעולם הישן. הפרח נראה כמו פרח קלאסי פשוט ותמים, ומכאן יופיו, ולדעתי גם העלים הגזורים מעניקים מופע מעניין גם כשאין פרחים. הוא מהפרחים שבוטנאים מזהים בקלות יחסית, גם ללא פריחה. במקום אחד מצאתי שכתוב שכנראה יש בעולם מעט מאוד גננים שלא התנסו בגידול פלרגוניום. בארץ לא ידוע לי על אף אחד כזה.

גרניון נאה מטפס בקלות להרים עד לגובה של 1,500 מ', וכמו מינים אחרים של גרניון מכיל ריכוזים של שמנים אתריים. בעבודה שפורסמה בשנת 2010 בודדו מהצמח מרכיבים רבים של חומצות שומניות, ובדקו את ההשפעות האנטי-בקטריאליות שלהן שהסתברו כטובות מאוד. החוקרים הסרבים, שכתבו את המאמר, הצליחו לבודד את החומרים ולהגדיר אותם.

הריכוזים של החומרים האנטיביוטיים בצמח הם נמוכים מאוד, אבל נראה שהם מספקים את הצרכים של הצמח להתגונן מפני חדירה של חיידקים. גם הצמחים, כמונו, נלחמים את אותה מלחמה, וגם אצלם מוקדי הסכנה שדרכם יכולים לחדור חיידקים פתוגניים הם בעיקר פציעות. למעשה, הליחוך של העלים והגבעולים פוגע ברציפות של הקוטיקולה שמצפה את הצמח, וזה יכול להוות סכנה להידבקות במחלות. זה הרגע שעולה בי המחשבה על ההיגיון במבנה של הגבעול והעלים. הגבעול עשוי פרקים פרקים, ובמפרקים מתפתחים העלים, וזו הגנה טובה מאוד מפני התפתחות של מחלות ומפני המעבר שלהן בין חלקי הצמח.