צמחי הגרניון הרך נמנים עם משפחת הגרניים (Geraniaceae). הגרניון הוא סוג עתיק ובעל חשיבות בתרבות של אירופה, ודורות רבים ראו אותו עולה ופורח מדי שנה. ידועים למעלה מ-400 מינים של גרניון בעולם. זהו מין של העולם החדש, והתפוצה של מרבית המינים היא מזרח הים התיכון. כאן אצלנו הוא מוקד ההתהוות של המין, ועל כן אני חשה קרבה רבה אליו, סוג של אחריות כלפי העולם. כאן גם התפתחה תרבות של אכילת מיני הגרניון השונים. כמעט כל המינים נאכלים גם אם לא תמיד נמצא מי שדיווח.

אזכור בכתב על המין שלנו יש מתקופת היוונים והרומאים. הוא מוזכר בספרו של פליניוס הזקן Historia Naturalis. לא אחת אני מזכירה אותו כיוון שהפרסום שלו הוא אחד הראשונים שמכיל אינפורמציה על צמחים רבים. פירוש השם גרניון ביוונית הוא מנוף, ואכן זה תיאור מהימן לדרך ההפצה של הזרעים. שם המין בעברית ובלטינית מתייחס למגע הרך של העלים, שמקורו בשערות עדינות על האפידרמיס שמכסה את העלה, שהוא רך למגע כמו קטיפה.

גרניון רך, כמו מיני גרניון אחרים, מכיל ריכוז נמוך של טרפנים בצמח. באיטליה ממליצים לתת אותו מאכל למקנה, לפרות ולכבשים. הם אוכלים אותו ברצון כשפוגשים אותו במרעה, והוא מעלה את שיעור הטרפנים בחלב הפרה ומשפר את טעמן של הגבינות המופקות מאותו חלב. לעיתים קרובות אני צופה בבעלי החיים במרעה. אכן יש להם העדפות משלהם. לא תמיד הן תואמות את שלנו. הכרתי פעם בדואי שהיה רץ לקצה הוואדי ומביא לנאקה האהובה עליו את הצמחים האהובים עליה. אם מלאכתי הייתה מרעה הייתי כמובן לומדת את ההעדפות של צאן מרעיתי, אולם אז אולי לא הייתי חושבת שצריך לכתוב על זה ספר.

כיוון שהעלים רכים, בחרתי להוסיף אותם למרק. אפשר מרק מגרניון ותבלינים, כמו זה שהצעתי, ואפשר להוסיף אותם למרק שמתבשל באותו יום.