הדבקה משתייכת למשפחת הפואתיים (Rubiaceae). המשפחה מתאפיינת בעלים הערוכים בדורים. מכל מפרק יוצאת מערכת של עלים, לפחות ארבעה, אבל גם שישה או שמונה ואפילו יותר. המבנה האופייני וסידור העלים שעל הגבעול עוזרים לזהות את המשפחה בקלות.

בן המשפחה המפורסם ביותר בעולם של משפחת הפואתיים הוא הקפה (Coffea), אף שלקפה יש רק שני עלעלים בכל דור ולא רבים כמו לדביקה. הקפה הערבי מוצאו מהמזרח התיכון, והוא עדיין גדל בר בהרי אתיופיה ובסודן. הוא הועבר על ידי ההולנדים לברזיל לאחר גילוי אמריקה. בזכות כוח העבודה הזול, באותה תקופה היו אלה בעיקר עבדים מאפריקה, הפכה ברזיל ליצרנית הקפה הגדולה בעולם. כנראה שמוצאה הטרופי של המשפחה עזר לקפה להצליח שם.

כילדה שיחקנו עם הדבקה כשרצינו להכתיר מישהי כמלכת היופי. הדבקנו את הצמח באלכסון, והוא לא נפל. ולא לחינם, שכן במאה ה-16 נהגו נשים בריטיות לבשל אותו כסגולה נגד השמנה, ואכן עד היום רבות מהן נסיכות חטובות גזרה. אולי הכוונה האקולוגית של הצמח הייתה להידבק לצמר הכבשים כדי להפיץ את עצמו, אבל גם אנחנו תרמנו לתפוצה שלו בדרכנו הצנועה. כ-20 מינים מתוך מאות בעולם גדלים בישראל. בעיקרון, הדבקה הזיפנית היא מין של העולם הישן, אבל כיום היא נפוצה בכל העולם.

הדבקה הזיפנית היא מין של שולי שדות, שולי החורש, קצת עשב רע, ועל כן היא נעזרת ביונקים שעירים כדי להפיץ את עצמה. לעיתים קרובות הדבקה הזיפנית נדחקת לגדרות ומטפסת על סלעים ועצים במקומות שמהם לא מגרשים אותה, והיא מפיצה זרעים וגבעולים בשאיפה המתמדת של כל הצמחים להרחיב את תחום תפוצתם.

לדבקה קוראים דבקה כיוון שהיא דביקה. הגבעול והעלים עטורים זיפים מאונקלים שנתפסים בצמר ובכל מה שהוא לא חלק מאוד. גם הפרי מעוטר גבשושיות, פטמות זעירות ודביקות. דיוסקורידס, רופא יווני שהיה גם רוקח וגם בוטנאי, שנולד ומת לפני הספירה, מתאר באחד מכתביו שימוש בדבקה להכנת מסננת. הרועים שפגש הניחו את הגבעולים זה על זה שתי וערב, נעזרים בתכונת ההידבקות הטבעית שלהם לסינון.

החשיבות של הדבקה הזיפנית כצמח מאכל באזור המזרח התיכון אינה גבוהה, אך ייחוס האבות, והקרבה לקפה, עזרו לה להשתלב בספרי. הזרעים המיובשים של הדבקה הזיפנית משמשים כתחליף לקפה. לא ידוע לי אם גם מינים אחרים מתאימים, סביר שכן. לפירות הדבקה השעירה אכן יש ארומה מרירה של קפה. על פי ג'והנסון (לונדון, 1862), בשוודיה העלים משמשים להכנת תה. מצאתי תיאורים הכוללים אכילה של העלים. בעיקר אוכלים את התימורות, קצות הענפים הצעירים, אם כי יש אזהרות מפני המרירות. אני, שלא נזהרתי וטעמתי, נוכחתי במרירות במו פי, ולכן אף לא ניסיתי לבשלם, אף על פי שנמסר לי שאפשר להעשיר בדבקה מתבשלת תבשיל קדירה. להערכתי, אם יש צמחים יותר טעימים כדאי להעדיף אותם, ואם אין ברירה אפשר לאכול אותם. בשלב זה אני מעדיפה ליהנות ממרירותה של הדבקה בקפה. ועוד משהו, אני לא בטוחה אם זה קפה או תה.