הדבשה היא צמח ריחני ממשפחת הפרפרניים (Papilionaceae). הריח המתוק מרומז בשם הפרח. הדבשה גדלה אצלנו בעיקר בבתי גידול לחים, ובאירופה הלחה יותר כמעט בכל מקום. וכמי שגרה במקומות עשירים יחסית במים, היא יכולה להרשות לעצמה לפרוח באביב ובקיץ, פינוק שמעטים הצמחים שבאזור הים תיכוני זוכים לו. הדבשות הפורחות בקיץ, אפילו שיש להן פרחים קטנים ובהירים זוכות למבקרים רבים. עיקר קסמה של הדבשה הוא ריחה הנישא למרחוק ולא המראה שלה. ההצלחה הזאת עובדת לשני הכיוונים: מצד אחד לדבשה מובטחים המאביקים, ומצד שני למאביקים מובטחים צמחי צוף במהלך עונת הקיץ הקשה.

קרוביה של הדבשה ממשפחת הפרפרניים הם התלתן והאספסת. כמותם העלה של הדבשה מורכב משלושה עלעלים, וגם היא משמשת בכמה מקומות בעולם כצמח מספוא. הדמיון בעלים מצביע כנראה על קיום של קווי דמיון נוספים, לא כולם נראים לעין, אולי אב קדמון משותף, אבל למעט העניין של הצדק יש אמיתות שאינן נראות.

שישה מיני דבשה גדלים בר בארץ ישראל, מתוכם חמישה מינים צהובי פרחים. המין הנפוץ ביותר הוא דבשה חרוצה (Melilotus sulcatus), ומין נוסף, בעל פרחים לבנים, הוא דבשה לבנה (Melilotus albus). המינים דומים זה לזה, נושאים אשכול של פרחים פרפרניים קטנים, ומפיצים ריח מתוק שמושך אליו מאביקים חובבי צוף.

המין הריחני ביותר הוא לבן הפרחים, דבשה לבנה. זהו מין צפוני, שמקורו בארצות קרות, אשר מלווה את האדם ובעזרתו הוא הופץ בעולם כולו, ועל כן הוא נאכל לא רק על ידי בעלי חיים אלא גם על ידי האדם. הוא אינו מין טבעי לפלורה של ישראל אלא נחשב לצמח מהגר, ועל כן הוא גדל בעיקר בבתי גידול לחים, בגדות נחלים ותעלות, ופורח בקיץ.

העלים והתרמילים הצעירים מבושלים כמו תרמילי אפונה. צמיחה צעירה נאכלת טרייה כחטיף או בסלט או מבושלת. הפרחים, מיובשים או טריים, משמשים כתבלין המזכיר בריחו וניל. העלים משמשים גם להכנת תה. מצאתי המלצות לאכול את העלים הירוקים של הצמח, גם טריים וגם מיובשים, אם כי במקום אחד הייתה אזהרת רעילות.

לא ניסיתי במטבחי את כל מיני הדבשה, אבל דבשה לבנה הזדמנה לי בסוף הקיץ, כשהייתי צמאה, ובחורף הכנתי תה מעלים ותפרחות של דבשה הודית (Melilotos indicus), שהיא יחסית קטנת פרחים. אפשר לשתות, אך לעלים טעם לוואי של תלתנים. הדבשה הלבנה טעימה וריחנית יותר, אם כי אני לא יכולה לומר שהמתכון מומלץ. אולי צריך לנסות עם מין אחר של דבשה או אולי לאסוף רק פרחים, או פשוט לוותר כי יש צמחי תה מרתקים יותר בנוף שלנו.